מכשירי כתיבה

הכתיבה של הלל רבינוביץ' מדודה ומחושבת. למרות הנושא הכבד והטלטלה הרגשית שהוא מביא אתו, השיר לא הופך למלודרמה. בצורה פשוטה אך אפקטיבית משורטט בעדינות כאב האובדן. משפחה של שבע, נקרא השיר, אבל חוזר ומזכיר: שש, שש, שש. השיר מציג בעדינות את התהוותה של דרך שאינה דרך פיזית, אלא דרך ברוח, ברגש. הולך וסופר, עומד סופר, שב וסופר. ההרגלים העייפים-אך-נוראים שנוצרו עם המלחמה. אני מרגיש. אני נזכר. אני נזכר. פיתול נפש אינסופי ששב ונכרך סביב עצמו עם פעולת הספירה המעירה את המפלצת שבגרון. שיר ללא סוף. ספירה שלא תיפסק ולעולם תישאר חסרה. כוחו של השיר דווקא בפשטות והכמעט אגביות בה הן בו האובדן שמאפיין לצערנו כל כך את הימים בהם אנו נמצאים.