מָחָר

לֹא יִהְיֶה דָּבָר

מִתּוֹךְ הַיּוֹם

לֹא הַיָּגוֹן

עָלָיו נִבְכֶּה

לֹא הָעַוְלָה

אוֹתָהּ נִקֹּם

וּרְאִי, אֲנִי מֵרִים מִפְרָשׂ, לִרְדֹּף אוֹתוֹ עַד קֵץ

אֶת הַמָּקוֹם בּוֹ הַגַּלִּים פּוֹגְשִׁים זָהָב נוֹצֵץ

הַמְּתֹם הָאַחֲרוֹן

שֶׁלֹּא יָדַע מִדְרַס אָדָם

שָׁם חֲלוֹמוֹת

אֱמֶת פְּשׁוּטָה

אַךְ כָּל כֻּלּוֹ סָפֵק קַיָּם

בֵּיתוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ הַשּׁוֹקֵעַ

סוֹפוֹ הַמְּיֻחָל שֶׁל כָּל יָגֵעַ

שֶׁנִּרְדָּם

‍