זה מתחיל בשאלה היפותטית
"הכול מוכן? הקלטת עובדת?"
"נראה שכן. שנתחיל?"
"בסדר."
"אז כפי שאתה כבר יודע, מר סמית', אתה כאן להערכה פסיכולוגית שתקבע אם נוכל לקבל אותך לעבודה הזאת."
"ואיך ההערכה הזאת תתבצע?"
"פשוט. זה מתחיל בשאלה היפותטית קצרה: נגיד שאתה נוסע ברכבת התחתית של ניו־יורק לכיוון דרום. פתאום הרכבת עוצרת באמצע המנהרה, רחוק מכל תחנה אחרת, ואתה מגלה שאתה היחיד שנותר בה. אתה צריך להגיע לתחנה ספציפית אחת, איפשהו בדרום מנהטן. מה תעשה?"
"ככל הנראה אנהג לפי ההוראות: אנפץ את החלון ואצעד לאורך המנהרה עד שאגיע לתחנה כלשהי."
"אבל מערכת המנהרות ברכבת התחתית של העיר ניו־יורק ארוכה ומסועפת. איך תדע לאן ללכת? האם תיעזר במפה?"
"אני לא חושב שאעשה זאת."
"למה לא?"
"כי מפות אינן בהכרח מדויקות. האם אי פעם שמת לב לזה? בכל פעם שאני רואה, למשל, את מפת העולם, היא תמיד שונה מכפי שנראה במפה אחרת. יש מפות, למשל, שבהן גודלן של ארצות אינו מדויק: גרינלנד נראית גדולה יותר מאוסטרליה (כך נראה בגוגל־מפות בניגוד לאטלס שלי); אלסקה לא נראית במפה כמדינה בעלת השטח הגדול ביותר בארה''ב (אף על פי שזאת עובדה); ואפילו במפת הרכבת התחתית של ניו־יורק נראים איי העיר והאזור היבשתי מושלמים וסימטריים מדי."
"אז מה תעשה?"
"אסמוך על האינטואיציה שלי; אם הרכבת כבר נסעה דרומה לכיוון התחנה שלי אך לא הגיעה אליה, אולי אני פשוט אמשיך ללכת בכיוון הנסיעה עד שאגיע לתחנה אחרת שממנה אוכל לעלות על רכבת שנייה שתיקח אותי לדרום מנהטן."
"בסדר, נמשיך משם. אתה הולך לכיוון דרום עד שלפתע אתה רואה אור בוהק בקצה המנהרה הארוכה הזאת. מה תעשה?"
"ככל הנראה אברח משם הכי מהר שאפשר."
"למה?"
"בתחנות רכבת תחתית אין אור בוהק, התאורה בהן עמומה. לכן, הדבר היחיד שיכול להפיץ אור חזק כזה, לדעתי, הוא הרכבת שבאה ממול ועלולה לדרוס אותי."
"לא תרצה להיות בטוח שאין מדובר ביציאה?"
"לא הייתי רוצה להישאר ולבדוק."
"אם כך, הגענו לשאלה האחרונה. אתה מגיע להתפצלות במנהרה. לפניך שתי דרכים שונות. כל דרך מובילה למקום אחר ולתוצאות שונות. אם אתה בוחר בדרך אחת, אין חזרה ממנה. באיזו דרך תבחר?"
"לדעתי השאלה הזאת אינה הגיונית."
"זו שאלה היפותטית, היא לא אמורה להיות הגיונית."
"בכל זאת, לא נראה לי הגיוני שאני מסוגל לבחור רק באפשרות אחת מבין השתיים, ועוד יותר לא הגיוני שאני לא מסוגל לחזור בי מהבחירה הזאת."
"וכי למה?"
"כי לכל בעיה יש פתרונות. ברבים. כך שגם אם כל מנהרה תוביל לתוצאה שונה, בסופו של דבר שתי התוצאות יפעלו לטובתי או אפילו לרעתי. וגם, בטח שאני אוכל לשנות את הבחירה שלי. ואם לא לשנות אותה לחלוטין, אז לפחות להשפיע עליה לתוצאה רצויה, גם אם לא במאה אחוזים. אפילו במנהרת רכבת תחתית אדם יכול להשפיע על העתיד שלו."
"אני מבין. זאת התשובה הסופית שלך?"
"נראה לי שכן."
"טוב ויפה. לצערי, מר סמית', לא נוכל לקבל אותך לעבודה הזאת אחרי הכול."
"מה? למה לא?"
"התשובות שלך לשאלות מראות כמה דברים: אתה מפקפק בדברים שנועדו לעזור לך, כמו מפות. אתה לא רואה את הדברים שיכולים להביא לך תקווה, כמו האור שבקצה המנהרה, ואתה חושב שאפילו בשאלות היפותטיות לגמרי אמור להיות היגיון."
"אם כך, למה החלטת לבחון אותי בשאלות חסרות היגיון?"
"זאת תוצאת הבחירה שלי בדרך המתפצלת."
[סוף הקלטה]
