בכפר קטן בעמק נסתר, השתרעה דרך שלא רבים ידעו על קיומה. היא התחילה מעבר לגדר ישנה, ליד עץ אלון עתיק עם שלט רעוע עליו נכתב: "רק למעיזים". הדרך הייתה רצופה באבנים חלקלקות ומוקפת בשיחים שצמחו פרא. תושבי הכפר כינו אותה "דרך הנעלמים" ולא מעטים נשבעו שלעולם לא יתקרבו אליה, משום שאיש לא חזר ממנה לספר את מה שראה.

באביב אחד, נער צעיר בשם אילון, מלא סקרנות וחלומות, החליט שהגיע הזמן לפענח את סוד הדרך. הוא ידע שכל תשובה שהוא מחפש - על עולמות רחוקים, על גורלו ועל מה שמעבר למוכר - מסתתרת מעבר לעיקול הראשון. מצויד בתרמיל קטן, מימייה וכיכר לחם, הוא יצא לדרך, תוך שהוא מתעלם מקריאות הזהרה של שכניו ושל הוריו.

בצעדים מהוססים הוא עבר את גדר העץ ונכנס אל השביל הצר. השקט הפתאומי מסביב היה כמעט מבהיל, כאילו העולם כולו עצר את נשימתו ברגע שהוא נכנס לדרך. אבל אילון המשיך, ואחרי כמה מאות מטרים, הדרך החלה להשתנות. העצים קיבלו גוון זהוב שלא הכיר, הפרחים פתחו עלי כותרת זוהרים, ואוויר מלא בריח של דבש עטף אותו.

פתאום, קול רך ונעים נשמע מאחוריו. הוא הסתובב וראה אישה זקנה יושבת על אבן לצד הדרך. "לאן מועדות פניך, ילד?" שאלה בקול שנשמע כאילו הוא מחזיק בתשובות לכל שאלות העולם.

"אני רוצה לגלות מה נמצא בקצה הדרך," ענה אילון, מנסה להישמע בטוח.

האישה חייכה חיוך קטן. "כל צעד שתעשה כאן יביא אותך למקום אחר לגמרי. אבל חשוב שתדע: הדרך אינה נמדדת במה שתמצא בסופה, אלא במה שתראה ותלמד לאורך הדרך."

אילון הנהן, למרות שלא לגמרי הבין את כוונתה, והמשיך ללכת. כל כמה מטרים הדרך השתנתה. פעם אחת הוא צעד על שביל עשוי זכוכית מבהיקה, שבבואות של עולמות רחוקים נראו בה. בפעם אחרת הוא מצא את עצמו בתוך יער עמוק מלא בפיות זוהרות שהוליכו אותו בצחוק.

במקום מסוים, הוא הגיע לגשר תלוי מעל תהום שחורה. על הגשר עמד איש גבוה עטוי גלימה אפורה. "רק האמיצים יכולים לחצות," אמר האיש בקול עמוק. אילון ידע שעליו להמשיך, ולכן לקח נשימה עמוקה וצעד על הגשר. בכל צעד נדמה היה שהתהום צוחקת עליו, אבל הוא לא עצר.

לאחר שעות או ימים, או אולי שנים – הזמן איבד כל משמעות – הדרך התרחבה, והאור הבהיק עד שאילון נאלץ לעצום את עיניו. כשהוא פקח אותן, הוא גילה שהוא שוב בכפר. אותו עץ אלון, אותה גדר, אבל משהו בו השתנה.

הכפריים הביטו בו בפליאה, כאילו ראו רוח רפאים. אבל אילון רק חייך. הוא הבין שעכשיו, אחרי המסע, העולם כולו הוא דרך – דרך של שאלות, גילויים ואומץ. והעיקר: הוא למד שלפעמים, התשובה אינה בקצה הדרך, אלא בצעדים שאנו עושים עליה.

‍