את הגלויה הזו לא יצר כמובן מנוע בינה מלאכותית, אלא חברת "לבנון" שהוקמה בוורשה ב-1902 והתמחתה בהנפקת גלויות עבור היהודים במזרח אירופה כדי שיוכלו לחוש ולדמיין את ארץ ישראל.

אמנם בכיתוב מובטח שכך נראית ארץ ישראל, אבל הילדים שבתמונה לובשים לבוש אירופי מובהק והעמדתם מבוימת.

אך את עיקר תשומת הלב תופס עץ השקד הענק בשיא פריחתו. מראשית הציונות סימל עץ השקד את הקשר לארץ ישראל ולהיאחזות המחודשת של העם היהודי בארצו. השקד, שממהר לפרוח בעיצומו של החורף, בתקופת חודש שבט, סימל את העם היהודי שקם מכל צרותיו ופורח מחדש. פרחיו הלבנים-ורודים היפהפיים הם סמל לתקווה ולהתחדשות מתוך הסערות.

מכאן הדרך הייתה קצרה לשלל שירים וסיפורים אודות פריחת השקד, או כפי שלוין קיפניס – ואחריו כולם- כינו אותו "שקדייה".

אופיו של ט"ו בשבט נקבע בתנועה הציונית כחג של נטיעות, חיבור לאדמה והפרחת השממה. מועד פריחתה של השקדייה קיבע את מעמד הבכורה שלה כמייצגת את חג האילנות גם בארץ ישראל וגם עבור יהודי הגלות שדמיינו אותה מרחוק.

השיר "השקדייה פורחת" הפך לשיר המוכר ביותר הקושר בין ט"ו בשבט לשקדייה. קראו אותו ואת השירים הנוספים, כאן ובחלק הבא, שמקשרים בין השקד לארץ ישראל:

- מה מסמל השקד בכל אחד מהשירים?

- איזה מקום תופס השקד במרחב הדימויים שנמצאים בשירים? מה התפקיד שלו?

‍

‍

השקדייה פורחת/ ישראל דושמן

הַשְּׁקֵדִיָּה פּוֹרַחַת,

וְשֶׁמֶשׁ פָּז זוֹרַחַת.

צִפֳּרִים מֵרֹאשׁ כָּל גַּג

מְבַשְּׂרוֹת אֶת בּוֹא הֶחָג:

ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת!

ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת.

‍

הָאָרֶץ מְשַׁוַּעַת:

הִגִּיעָה עֵת לָטַעַת!

כָּל אֶחָד יִטַּע פֹּה עֵץ,

בְּאִתִּים נֵצֵא חוֹצֵץ:

‍

ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת!

ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת.

‍

נִטַּע כָּל הַר וָגֶבַע,

מִדָּן וְעַד בְּאֵר-שֶׁבַע:

וְאַרְצֵנוּ שׁוּב נִירַשׁ –

אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ.

ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת!

ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת

שיר ההודיה/ מרדכי זעירא

לִוִּית אוֹתִי, אַרְצִי, בְּלֹבֶן שְׁקֵדִיָּה,

בְּזֹהַר חַמָּתֵךְ וּמֶרְחֲבֵי שְׂדוֹתַיִךְ,

וְשִׁיר נָתַתְּ בְּפִי, הוּא שִׁיר הַהוֹדָיָה,

לְהַשְׁמִיעוֹ הַרְחֵק, הַרְחֵק מִגְּבוּלוֹתַיִךְ.

‍

וְהוּא שָׁמוּר בַּלֵּב, זֶה שִׁיר הָרְגָבִים,

וּבְרַחֲבֵי נֵכָר מוֹלֶדֶת יַעַטְפֶנּוּ,

וְרִבְבוֹת אַחַי, בָּנַיִךְ הַטּוֹבִים,

יַקְשִׁיבוּ לוֹ דּוּמָם וְיִרְגְּעוּ מִמֶּנּוּ.

‍

וְעֵת נָשׁוּב, אַרְצִי, שְׂבֵעֵי גַּעְגּוּעִים,

צְמֵאִים לְחַמָּתֵךְ, לְשֶׁפַע טוֹבוֹתַיִךְ,

יֻחְזַר לָךְ אָז הַשִּׁיר מִלֵּב בָּנִים גֵּאִים,

וְטוֹב יִהְיֶה לִצְעֹד בְּרַחֲבֵי שְׂדוֹתַיִךְ.

עיינו שוב בפריט.

- מי קהל היעד של הגלויה?

- איך מצטיירת כאן ארץ ישראל? עד כמה הדימוי נאמן למציאות? איזו הרגשה הוא מעביר?

- האם השתמשתם פעם בדימויים כדי להעביר תחושה או מסר?

‍

בשיעורי היסטוריה, בנושא: דפוסי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל

בשיעורי תקשורת, בנושא: פרסום; הבנייה חברתית של המציאות

בשיעורי תרבות יהודית-ישראלית, בנושא: ט"ו בשבט; עם וארצו, ישראל והתפוצות

ספרות, בנושא: שירי המאה ה-בשיעורי 20

‍

עוד מאותו נושא: