אתם מכירים את התמונה הזאת היטב. בן־גוריון עומד ומקריא את מגילת העצמאות, לידו יושבים כל הנכבדים, ועל הווילון מאחוריו תמונה של הרצל ושני דגלים ענקיים. זהו! עצרו! שמתם לב שהמשולשים של המגן דוד מאונכים לפסים של הדגל? והרי בחוק כתוב: "באמצעיתו של הרקע הלבן [...] מגן דוד [...] שני משולשים שווי צלעות [...] מקבילים לשני פסי התכלת."‍

איך קרה שבאירוע המכונן של מדינת ישראל נתלו דגלים לא תקניים?

על התקלה הזו אפשר למחול, אם מתחשבים בעובדה שהתקנות המדויקות בִּדְבַר מראה הדגל נִתְקְנוּ רק כמה חודשים לאחר הטקס; עד אז כל אחד היה יכול לעצב אותו כרצונו. אפשר להתנחם בעובדה שלפחות הייתה עקביות במראֶה, ושני הדגלים היו זהים.

מה שלא היה עקבי הוא החתימות על מגילת העצמאות. למרות שכולם התבקשו לחתום בעט שנרכש במיוחד, ולא להוסיף דבר - בולטת חתימתו של דוד רמז, שנכתבה בעטו האישי העבה וחתימותיהם של הרב פישמן-מימון ודוד פנקס שהוסיפו 'בעזרת ה'' לחתימתם.

בהזמנה שנשלחה לקראת האירוע התבקשו המוזמנים לשמור את דבר קיומו בסוד. גם המודעה הלקונית בעיתונים שקראה להאזין לשידור מישיבת מועצת העם לא הסגירה את פרטיו. ואולם נראה שבכל זאת דלפו פרט או שניים, שכן שעות לפני האירוע התאספו מאות אנשים בכניסה לאולם, ומהם שאף ניסו להתגנב פנימה ללא הזמנה.

אילו כל המוזמנים היו מגיעים לבושים לפי הקוד שנקבע, אולי היה ניתן להבחין בינם לאחרים, אבל המילים "תלבשת - בגדי חג כהים", שנכתבו באותיות קטנות בשולי ההזמנה, כנראה לא היו מחייבות מספיק. אפילו בתמונות השחור־לבן הישנות ניכרים שלל גוני החליפות שהמכובדים לבשו והפרשנות הרחבה שניתנה למילים "בגדי חג"...

בסופו של דבר, כל אלו הם זוטות בהתחשב בגודל השעה. מה שנותר חקוק בזיכרון הוא התמונה של בן־גוריון עומד ומכריז על הקמת המדינה. והחליפה הבהירה של משה שרת? לא זה מה שיעצור אותו.