תחנת הרדיו המחתרתית, "קול ציון הלוחמת", הביאה את דברו של האצ"ל לציבור במשך כמעט עשר שנים. הניסיונות הבלתי פוסקים של הבריטים להשתלט על התדרים ולסגור את התחנה רק המחישו למפקדי הארגון את חשיבותה, ואכן, תחנת השידור הייתה הכלי העיקרי במאבקו של האצ"ל בבריטים. יותר מכך: היא הייתה גם הכלי העיקרי במאבק האידיאולוגי של האצ"ל במוסדות היישוב הרשמיים.

יממה לאחר הקמת המדינה, במוצאי שבת 15 במאי 1948, שידר מנהיג האצ"ל, מנחם בגין, ב"קול ציון הלוחמת" בפעם האחרונה:

"[...] אף על פי שעדיין לא תם כוס הייסורים", פתח בגין, "[...] הזכות בידינו והחובה עלינו להודות. [...] בכל לבנו ובכל נפשנו נאמר היום - היום הראשון להשתחררותנו מעול השעבוד הבריטי - ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה."

כחצי שעה ארך נאום העצמאות של בגין, ובמהלכה הפך האצ"ל ממחתרת שמורדת בשלטון הזר לאופוזיציה תקיפה, אך נאמנה לשלטון המדינה.

בנאומו דאג בגין לעצב את הזיכרון ההיסטורי בבירור: מי הביאנו עד הלום? "עמל של דורות חלוצים ובונים [...] התקוממות של מורדים, מוחצי אויב, עולי גרדום [...] הנוער העברי כולו, הנוער של ההגנה, הנוער של לח"י, הנוער של אצ"ל." כולם.

עִם העצמאות, קבע בגין, תם תפקידה של המחתרת: "הארגון הצבאי הלאומי נוטש את המחתרת בגבולות המדינה [...] במדינת ישראל נהיה חיילים ובונים. לחוקיה נישמע, כי חוקינו הם. ואת ממשלתה נכבד, כי ממשלתנו היא."

ואולם המאבק האידיאולוגי לא תם: "ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה. לא תהיה רודנות. יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודים בה. [...] בל יהיה בביתנו איש [...]רעב ללחם, חסר קורת גג, חשוך בגד או נטול השכלה ראשונית. [...] למען העקרונות הללו תילחם, במסגרת החוק העברי, במסגרת הדמוקרטיה העברית. תנועת החירות שתעלה ממעמקי המחתרת העברית [...]".

כאשר נאם, היה קולו של בגין מחשמל, וגם אחרי יותר מ-75 שנה מילותיו עדיין מהדהדות: "קשה להקים מדינה; אך זכרו, כי עוד יותר קשה לקיים מדינה."