אשר מזרחי נולד בירושלים בשנת 1890. כבר בילדותו ניכר כישרונו המוזיקלי, והוא התפרסם כחזן וכנגן.

הוא נישא לרחל אלשיך, וכשהיה כבן 22 נמלטו שניהם מארץ ישראל כדי שיוכל לחמוק מגיוס לצבא העות'מאנים. השניים התמקמו בתוניסיה, ושם בלט מזרחי בסגנונו המוזיקלי הייחודי. הוא לימד את בני הקהילה היהודית שירים ירושלמיים וחיבר פיוטים על ירושלים וארץ ישראל. לצד זאת הלחין שירים רבים בערבית בשל בקיאותו בסגנונות המורכבים ביותר של השירה הערבית ושיתף פעולה עם זמרי תוניסיה הגדולים של אותה עת.

בתום מלחמת העולם הראשונה שבה משפחת מזרחי לירושלים. כוכבו דָרך כמוזיקאי וכפייטן, והוא היה נערץ בקרב היהודים והערבים גם יחד.

עם פרוץ פרעות תרפ"ט שוב ברח עם משפחתו לתוניסיה, והמתח בין הזהויות שב והתעצם: קולו של מזרחי היה מהראשונים שהושמעו ברדיו תוניסיה, אך גם שיריו בערבית ביטאו ערגה לארץ ישראל. מזרחי אף השתתף בתוכנית בעברית ששודרה ברדיו, אך כאשר סירב לשדר בחג השבועות, הסתיימה עבודתו שם. כעבור כ-40 שנה, בשנת 1967, שב מזרחי לירושלים מכורתו. ואולם מצבו הבריאותי הידרדר, והוא נפטר כעבור חודשים ספורים.

אשר מזרחי היה תבנית נוף קהילת יהודי תוניסיה, שניהלה קשרים תרבותיים, חברתיים וכלכליים ענֵפים עם החברה המוסלמית ובו-בזמן שמרה על זהות יהודית עמוקה.

בשנות ה-50 גבר מאבק התוניסאים לשחרור משלטון צרפת, והיחסים בין היהודים למוסלמים הורעו. זו הייתה תקופה נוחה ביותר ליציאת היהודים מתוניסיה, שכן שלטון צרפת הנסוג סייע בשתיקה, ורבבות ביקשו לעלות לישראל. הם התארגנו במחנות הכשרה ועלייה ששליחי הסוכנות הגיעו אליהם. רוב העולים, שהיו חלק מגל "העלייה ההמונית", לא נמנו עם השכבות המבוססות, וקליטתם הציבה בפניהם ובפני המדינה הצעירה אתגרים פיזיים, כלכליים ותרבותיים אדירים. הפיוט "למולדת שובי רוני", שחיבר אשר מזרחי, ליווה את העולים לארץ, הושר על ידיהם והעניק תקווה בימים הקשים.

ואולם 25,000 היהודים שעלו לישראל מתוניסיה בתחילת שנות ה-50 היוו כחמישית בלבד מיהדות תוניסיה. מרבית היהודים - בהם, כאמור, מזרחי עצמו- נותרו אפוא בארצם ועזבו במהלך השנים הבאות טיפין-טיפין. במהלך שנות ה-60, עם השלמת נסיגת הצרפתים מתוניסיה, התנהל מבצע הצלה להעלאת שאר היהודים.

כיום הקהילה היהודית בתוניסיה כוללת אלפים ספורים, ורובם מתגוררים באי גֶ'רְבָּה.