"דרשנו את התיישבותנו ליד החוף ממש, מתוך הכרה שעלינו לכבוש את ענפי העבודה השונים בים. קיסריה קסמה לנו מאד". כך כתבו חברי קיבוץ שדות ים שב-1940 עברו מקריית מוצקין לחולות קיסריה. לצד ענפי חקלאות וגידולי שדה טופחו בשדות ים ענפים נוספים: דיג, חקלאות ימית, תובלה, כריית מחצבים, טוויית רשתות, בניית מספנות ועוד. ההתיישבות על החוף לוותה בקשיים, ואותם תיארה חברת הקיבוץ, חנה סנש: "קיר של שקים מגן על השתילים בפני רוחות וחול נודד, ויש שגם זה לא מספיק". חנה תיארה גם את "הצריף הגדול, סביבו סירות עצים, בפנים רעש מכונות ודפיקות פטישים... זו המספנה", ואת "סוכת הדיג: הדייגים עובדים בתיקון הרשתות. לים יוצאים רק בלילה, השלל משתנה – אחרי סערה עשיר הוא, בימים שקטים – פחות".

אך טבעי היה החיבור בין הקיבוץ הימי לכוח הימי של ארגון ה"הגנה", והוא נמשך כארבע שנים סוערות, תרתי משמע.

ב-1943 הוקמה בשדות ים מִפקדת הכוח הימי של הפלמ"ח, שהיה המשך של "המוסד לעלייה ב'", הזרוע הימית של ה"הגנה". כעבור שנתיים, עם התרחבות הפעילות, הוקמה הפלי"ם, שחלשה על כמה תחומים: ההעפלה, חבלה באוניות בריטיות, אימון מעפילים ללוחמה, תובלה ימית, הכשרת נחתים ואבטחת נמל חיפה.

שדות ים היה ביתם של הלוחמים במהלך ההכשרה ובסיס האימונים והפעילות שלהם לאחריה: "על החוף גרו הבחורים באוהלים והתאמנו לקראת הבאות. סככת הדיג שימשה כיתת לימוד, הם אכלו בקיבוץ ועבדו בנמל חיפה יחד עם חברי הקיבוץ. במסגריית הקיבוץ הכינו את המוקשים עבור חוליות החבלה וסירת הדיג של הקיבוץ נשלחה לאתר את ספינות המעפילים בים. בלילות הורדה התגייסו חברי שדות-ים ולקחו חלק בפעילות החשאית". בעקבות מעורבות הקיבוץ במאבק, פעמיים ערכו בו הבריטים חיפושים נרחבים, ובאחד מהם הוגלו כל הגברים למעצר.

על חלוצים אלה, שפעלו ביבשה ובים, כתב אלתרמן: "לְחַיֵּי בַּחוּרִים שֶׁקִּבְּלוּ הַפִּקּוּד, וּבָאֹפֶל כִּוְּנוּ אֶת הַשַּׁיִט, לַמּוֹעֵד הַנָּכוֹן, לַמָּקוֹם הַיָּעוּד, בְּלִי מַצְפֵּן וּמַפָּה, בְּלֵיל צַיִד. [יום יבוא ויהיו] פְּתוּחִים הַשְּׁעָרִים. כְּבָר מִזְּמַן נִפְתְּחוּ, חֵי שָׁמַיִם! וּפָתְחָה אוֹתָם זוֹ חֲבוּרַת הַנְּעָרִים, שֶׁעָמְדָה אוֹתוֹ לַיְלָה בַּמַּיִם".