הרעיון שהיהודים ישובו לארצם העתיקה נראה מופרך ב־1819, אך המדינאי, העיתונאי והמחזאי היהודי־אמריקאי מרדכי מנואל נח היה נחרץ לפעול ללא לאות למען חזונו הגדול – הקמת מדינה ליהודים. "ארץ ישראל [...] מסורה בידי מושׂלמים גסי־רוח ותחת שלטונם אין תקומה לחירות אזרחית ופוליטית," הסביר נח בכְרוּז שהפיץ בקרב יהודים. אם כן, היכן ימצאו היהודים מנוח לכף רגלם? "[ב]ארץ אחרת יפה ומבורכת [...], הפותחת לכם את שעריה: אמריקה החפשית." נח תיאר בהתרגשות איך יחדש העם העתיק את עלומיו בעולם החדש ושיתף בשאיפתו "להחיש את המפעל הזה ולאחד מסביבו את הכוחות."

נֹחַ לא נָח. הוא איתר חלקת אדמה, גייס כסף כדי לרכוש אותה וכעבור שש שנים, בספטמבר 1925, הכריז בטקס מפואר על הקמת מדינה יהודית בארצות הברית היא מדינת אררט. אררט, כשמו של המקום שתיבת נח המקראית נחה עליו מֵאימי המבול, שכנה בגְרֵנְד איילנד, אי בצפון מדינת ניו יורק.

נח קרא לכל יהודי העולם לבוא ולמצוא מקלט בטוח בארץ החופשית והאדירה, שבה ימצאו "זכויות ודרור פרטי, פוליטי כלכלי ולאומי־דתי", ואף פירט את סדרי השלטון, את המבנה הכלכלי־החברתי ואת התרבות והשפה שינהגו באררט.

ואולם מלבד שלט וטקס לא נותר דבר; לאררט לא הגיע אף לא יהודי אחד.

כישלון החלום האמריקאי לא ריפָּה את ידיו של נח; הוא האמין בכל ליבו שליהודים מגיעה מדינה, והפעם חזר למקורות. ב־1837 החל לתכנן איך בריטניה, צרפת ואמריקה ירכשו עבור היהודים את ארץ ישראל מידי העות'מאנים.

יותר מ־60 שנה לפני הקמת דגניה וכנרת הוא תיאר את היישובים שיקומו בעמק הירדן ואת הערים העתיקות מתנערות מתרדמתן וסיפר איך הארץ נהפכת לגן פורח.

נח כינס קונגרסים ונפגש עם שועי עולם כדי לנסות לשכנע אותם בצִדקת הרעיון שלו, ועד מותו ב־1851 לא חדל ממאמציו להשיג זיכיון על הארץ. לידידו כתב: "אני הייתי חלוץ של העבודה העצומה הזאת ואשאיר בידיו של מישהו אחר להשלימה ולקטוף את פירות הכבוד והתהילה." האם דמיין את פועלו של הרצל יובל שנים לאחר מכן?