מחפשים שפה משותפת

אילולא המציא אליעזר בן-יהודה את המילה "מילון", איפה הוא היה אוסף את כל המילים שחידש? ואלמלא הגה את המילה "עיתון", היכן היה מפרסם אותן?

למדינת היהודים, כפי שדמיין אותה תיאודור הרצל, הייתה נקודת תורפה אחת: "אין לנו שפה משותפת. מי מאיתנו יודע עברית במידה מספקת, כדי לקנות בשפה זו כרטיס רכבת?"

   אפילו הרצל לא היה יכול לדמיין את המהפכה שאליעזר פרלמן, צעיר בן 21 מווילנה, שרטט במאמר "שאלה נכבדה" שעליו חתם בשם העט "בן-יהודה": "יש לנו שפה בה נוכל לכתוב... וגם לדבר בה יש לאל ידינו - אם אך נחפוץ". מעתה הקדיש בן-יהודה את כל כולו למפעל הפיכת העברית הכתובה העתיקה לעברית חיה, תוססת ומדוברת

לחיות בעברית. כרזה משנותיה הראשונות של המדינה במסגרת מבצע הנחלת הלשון לעם

בשנת 1881 עלה אליעזר בן-יהודה לירושלים עם אשתו הטרייה דבורה והחל מייד במפעליו למען העברית: הוא ייסד את עיתון "הצבי" ולאחריו "האור", "השקפה" ו"עולם קטֹן". העיתונים היו במה לחידושי לשון ולהפצת עברית, השכלה וציונות וגם למאבקיו של בן-יהודה באנשי היישוב הישן, שהתנגדו נחרצות לניסיון להפוך את שפת הקודש לשפת חולין יומיומית.

גולת הכותרת בפעילותו של בן-יהודה הייתה חיבור המילון, שמטרתו הייתה להתחקות אחר המילים העבריות מהמקרא ועד ימיו ולהציע מילים חדשות או פירוש חדש למילים עתיקות, כך שהעברית תוכל להפוך לשימושית בכל תחומי החיים.

בן-יהודה דרש שבביתו תישמע עברית בלבד, וכך נרתם בנו בן-ציון (לימים איתמר) למפעל חידושי העברית. כילד הוא חידש מילים מעולם הילדים, וכשבגר המציא, בין היתר, את שם המקצוע שבחר לעצמו, "עיתונאי".

המילון, מפעלו הגדול של אליעזר בן-יהודה, החל לצאת לאור בשנת 1908. בחייו יצאו לאור חמישה כרכים, והיתר יצאו לאחר מותו, עד שנת 1959

לצד איתמר בנו חָבר בן-יהודה ללשונאים, לסופרים ולמחנכים נוספים והקים את "ועד הלשון העברית". חברי הוועד, שהפך לימים לאקדמיה ללשון עברית, פעלו להנחלת השפה, הציעו והתווכחו על מילים חדשות, כמו: "סביבון" (שהיה עלול להיקרא כִּרכָּר או חֲזַרְזָר), "חמצן" (בן-יהודה הציע בהתחלה לקרוא לו אבחמץ), "גפרור"(האם מַדְלֵק היה נדלק טוב יותר?) ומילים רבות אחרות; חיברו שיחונים ומילונים לתחומי עיסוק שונים, החל בגידול צאן, אריגה ונפחות, עבוֹר במונחי התעמלות, צמחים וחשבון וכלה במילוני מטאורולוגיה, תיאטרון וטלגרף; פרסמו בעיתונות מדור קבוע לתיקון שגיאות נפוצות בעברית שנקרא "אל תאמר - אמור..." (אל תאמר "אותכם"-אמור "אתכם"; או: אל תאמר "עזוב אותי"- אמור "הניחני"), ואט-אט הפכו את קומץ דוברי העברית לרוב.

חברי ועד הלשון העברית, תל-אביב 1927. בין החברים: חיים נחמן ביאליק, פרופ' דוד ילין, ש"י עגנון, יהודה גרזובסקי-גור, ד"ר אהרן מזיא ואחרים

בשנת 1919, שלוש שנים לפני פטירתו של בן-יהודה, הכיר הנציב העליון הבריטי בעברית כשפה רשמית בארץ ישראל, וכך, מאחר שבן-יהודה חידש את המילה "רכבת" כ-30 שנה קודם לכן, ניתן מאז ועד היום לקנות כרטיס לרכבת בעברית.

אליעזר בן יהודה ליד שולחן עבודתו
אליעזר בן יהודה ליד שולחן עבודתו

פרקים נוספים בסדרה

בבית ובמשפחה, כרזה משנותיה הראשונות של המדינה במסגרת מבצע הנחלת הלשון לעם. אוסף האפמרה - הספרייה הלאומית, 997005258970405171 ; אליעזר בן-יהודה, מלון הלשון העברית הישנה והחדשה, ירושלים-ברלין: לנגנשיד, 1908, 990011621080205171 ; חברי ועד הלשון העברית, תל-אביב 1927, ארכיון שי עגנון, הספרייה הלאומית, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית, 990038678580205171; אליעזר בן-יהודה ליד שולחן עבודתו, רשומה זו היא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין ארכיון יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל, 997009632917305171.

איור: עינב ויסמן. כתיבה והפקה: תהילה ביגמן

חברי ועד הלשון העברית, תל-אביב 1927. בין החברים: חיים נחמן ביאליק, פרופ' דוד ילין, ש"י עגנון, יהודה גרזובסקי-גור, ד"ר אהרן מזיא ואחרים