האחים הוּרְקָנוֹס ואָרִיסְטוֹבּוֹלוּס, בניהם של אלכסנדר ינאי ושלומציון המלכה, היו נתונים בסכסוך עז ומתמשך על השליטה במדינה החשמונאית. במסגרת אחד מניסיונות הפיוס הכושלים נישאו בתו של הורקנוס ובנו של אריסטובולוס זה לזה, ונולדה להם בת, מרים שמה. יוסף בן-מתתיהו מעיד כי "ביופיה, באצילותה ובחוכמתה [היא] עלתה על בנות זמנה יותר משאפשר לבטא במילים." אבל אף אחת מהתכונות האלו לא היתה הסיבה שבגללה רצה הורדוס לשאתה לאישה. אומנם, הוא אהב אותה, אך היא שימשה לו בעיקר כלי למימוש תאוות השלטון והשררה שלא ידעה שׂובע.

הורדוס שאף להתקרב למשפחת המלוכה ולטפס במדרגות השלטון. הדרך הקלה לעשות את זה הייתה להצהיר על כוונתו להתחתן עם מרים בת השתים-עשרה, נֵצר למשפחה החשמונאית על שני פלגיה. למותר לציין שאיש לא ביקש את הסכמתה של מרים. את הנישואים עצמם דחה הורדוס למועד נוח מבחינה פוליטית; כעבור חמש שנים, בהיותו מושל הגליל ובדרכו לכיבוש ירושלים, הוא רצה לרכך את הרושם שהוא שם קץ לבית חשמונאי, והתחתן איתה.

כחלק ממסעו למלוכה ניקה הורדוס מהשטח את מתחריו הפוטנציאליים על הכתר והטביע למוות את אחיה של מרים. מעשה זה עורר את שנאתה של מרים כלפי הורדוס, אך הוא, לעומת זאת, הוסיף לאהוב את מרים עד שיגעון ואף ציווה על חברו להרוג אותה אם לא יחזור מאחד ממסעות המלחמה שלו, כי לא רצה להיפרד ממנה אפילו לאחר מותו. אלא ש"עם שובו של הורדוס מדרכו, כאשר [...] חזר והצהיר על אהבתו הרבה [אליה] [...] אמרה מרים: יפה הוכחת את אהבתך לי בהוראות שנתת [...] להרגני."

הגילוי של מרים העלה את חמתו של הורדוס ובפרץ של קנאה הוא הורה להרוג אותה. מרים הלכה אל מותה "ברוח שקטה [...] בכיבוש הרוח ובגבהות הרוח."

עם מותה התחרט הורדוס על מעשהו ושימר את גופתה בדבש במשך שבע שנים. וכך מרים, אחת מעשר נשותיו של הורדוס ואם חמישה מילדיו, הייתה קורבן לשיגיונותיו של הורדוס ולמאבקיו לאורך חייה וגם לאחר מותה.