החוגגים והדואגים

האם הצהרת בלפור, שהתקבלה בהתרגשות עצומה ביישוב היהודי בארץ ישראל, הייתה אנטישמית? הַכירו את הזווית היהודית-אנגלית

ב-1925 הגיע הלורד בלפור לביקור בארץ כדי להשתתף בטקס פתיחת האוניברסיטה העברית, וההתרגשות הרקיעה שחקים. הצהרת בלפור, שניתנה שמונה שנים קודם לכן, הקנתה לו מקום של כבוד בהיכל התהילה הציוני, וההערצה אליו הייתה אדירה.

   ההכנות לאירוע היו מרגשות: "לכבוד מזכיר עיריית תל-אביב. בהתאם להודעות העיריה בענין קבלת פני בלפור אני מציע להגיש [...] טורט מקושט בצורת ספר נ"ך [שיסמל את] הצהרת כורש ואגרת הכרזת בלפור [ו]חוט של זהב מהספר עד האגרת [...] ואני מבקש [...] להודיע לי בהקדם האפשרי על זמן הגשת הטורט [...] שיהיה טרי וטוב. בכבוד, קונדיטוריה גדנסקי, תל-אביב."

התרגשות עצומה. הלורד בלפור מגיע לפתח תקווה במהלך ביקורו בארץ ישראל

לא רק בעלי הקונדיטוריות יצאו מגדרם. בבתי ספר ובבתי כנסת, בקיבוצים, במושבות ובערים, בגימנסיה הרצליה ובטכניון - בכל מקום נערכו טקסים, קבלות פנים וחגיגות. רחובות וכיכרות נקראו על שמו, והתושבים התבקשו לתלות דגלים עבריים ואנגליים, לקשט את בתיהם בפרחים ולנהוג "בכבוד הראוי לאיש המדינה הגדול הזה".

קבלת פנים חגיגית לבלפור בגימנסיה הרצליה

בעוד היישוב בארץ מצטחצח לכבוד בלפור, נשמעו בבריטניה קולות אחרים לחלוטין בָּעניין: "ככל שאני לומד אותה יותר, היא נראית לי יותר הרת-אסון. מכאן והלאה אנחנו רק שוהים ארעיים כאן [...] איזה ניצחון לאנטישמים," כתב לוסיין וולף, עיתונאי ומדינאי יהודי אנגלי.

אדווין מונטגיוּ, שר יהודי בממשלת בריטניה, גם הוא התנגד נחרצות להצהרה. הוא חשש שקיומה של מדינה יהודית יפגע בשוויון הזכויות שהיהודים נהנים ממנו במדינות אירופה מאז האמנציפציה, ובעיקר האמין שהייעוד היהודי הוא בהשתלבות, ולא בהתבדלות: "הממשלה הנחיתה על היהודים הבריטיים מהלומה שאין לה תקנה. [...] כאשר יש ליהודי בית לאומי, בוודאי נובע מכך שהדחף למנוע מאיתנו את זכויות האזרחות הבריטית חייב לגדול מאוד. ארץ ישראל תהפוך לגטו העולמי… כל היהודים [בתפוצות] יהיו [במעמד של] יהודים זרים [...]"

האמין שהצהרת בלפור היא מהלומה שאין לה תקנה. השר היהודי האנגלי אדווין סמואל מונטגיו

הלחץ שהפעיל מונטגיו נגד הצהרת בלפור הביא להתכווצותה ולהכנסת ההסתייגות שהיא ניתנת "בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות [...] ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת."

מייד לאחר מתן ההצהרה הוקמה "הליגה של יהודים בריטים", שהורכבה מהאליטה האנגלו-יהודית שהתנגדה לציונות ונודעה בהשפעה רבה. הליגה קידמה כל צעד שמשמעותו עיכוב בהקמת המדינה היהודית ותמכה בו. באמצעות השבועון שהוציאו לאור, הקשרים שרקמו עם הממשל והלחץ הכלכלי שהפעילו הם לחמו לשמור על האמנציפציה ונאבקו ברעיון שהיהודים הם לאום פוליטי נפרד.

פעילותה של הליגה במשך עשרות שנים היא עוד תזכורת לכך שציונות מעולם לא הייתה הדרך היחידה להיות יהודים.

כדאי להיות מעודכנים!
להצטרפות לוואטצפ השבועי
שער כבוד שהוקם ליד עפולה לכבוד הלורד בלפור בעת ביקורו בארץ, 1925
שער כבוד שהוקם ליד עפולה לכבוד הלורד בלפור בעת ביקורו בארץ, 1925

פרקים נוספים בסדרה

הלורד בלפור מגיע לפתח תקווה במהלך ביקורו בארץ ישראל, רשומה זו היא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל, 997009702203805171; קבלת פנים חגיגית לבלפור בגימנסיה הרצליה, נדב מן, ביתמונה. מאוסף הגמנסיה העברית הרצליה. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית, 997001353100405171; השר היהודי האנגלי אדווין סמואל מונטגיו, אוסף אברהם שבדרון – פורטרטים, 990027811860205171; שער כבוד לבלפור ליד מחנה הקיבוצים בעפולה, נדב מן, ביתמונה. מאוסף עפולה. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית, 990049680400205171.

כתיבה והפקה: תהילה ביגמן

האמין שהצהרת בלפור היא מהלומה שאין לה תקנה. השר היהודי האנגלי אדווין סמואל מונטגיו