שירו של אהרן אלמוג "מוריד הגשם" מתאר עימות בין אב ובן, אשר מוסיף ללוות את המשורר, הבן, גם בבגרותו. השיר מזמין למחשבה על מרקם היחסים בין הורים לילדיהם, ועל התהליך העדין של התבגרות ועיצוב זהות. במהלך השיעור נעמיק בניתוח היחסים בין הדמויות כפי שהם מצטיירים בשיר, ונקדיש מקום גם למחשבה על היחסים בין ילדים והורים באופן רחב יותר.
הקרינו את פריט המקור מה - גם אבא? (מודעת פרסומת של חברת אסם לגלידה ביתית) וחלקו לתלמידים את דף ניתוח הפריט. הקדישו כמה דקות לעבודה בזוגות, ולאחר מכן המשיכו לדון במליאה בשאלות האלה:
מודעת הפרסומת מציגה אב ובן המשתפים פעולה במטבח, בהכנת גלידה. בדמותו של האב שלובים מאפיינים "נשיים" ו"גבריים" – הוא עוטה סינר ומעשן מקטרת. עמידתו הזקופה, תנועותיו וחיוכו משדרים ביטחון ונחישות. הילד הקרב אליו ומושיט לו בקבוק חלב נראה מהוסס יותר וצייתן. נראה שהוא נשמע לאב, המנחה ומוביל את תהליך העבודה. בשיתוף הפעולה ביניהם ברור מיהו ה"בוס".
הזמינו את התלמידים לשתף ולספר כרצונם:
במליאה קראו ביחד את שירו של אהרן אלמוג, "מוריד הגשם". מומלץ להקרין את הסרטון הקצר בו קורא אהרן אלמוג את שירו.
שאלו את התלמידים:
ככל שהזמן מאפשר, הזמינו את התלמידים להציג את הסיטואציות שמתוארות בשיר. הצגה של הדיאלוג בין הבן לאב מאפשרת לחקור את קשת הרגשות שעולה בשיר. היא מאפשרת להצמיד"מנגינה" או הבעה למלים הכתובות. לכן, מעניין לתת לתלמידים שונים לגלם את דמויות הבן והאב, ולשים לב באילו תחושות ורגשות הם בוחרים להטעין בכל פעם את השיחה. האם האב תוקף? כועס? לועג? דואג? וכיצד מגיב הבן? בצחוק? בעלבון? בתמהון? בגאווה? אפשר לתת לתלמידים "הוראות בימוי" שונות, ואפשר להציע להם להמשיך את השיחה כרצונם, מעבר לנאמר בשיר.
למרות שהאב מתייחס לבנו בביטול ואף בתוקפנות, אין בשיר תחושה של עלבון. אפשר למצוא בו הומור ונחישות, ענווה וביטחון. האם זה משום שהילד מזהה מעבר לביקורת את הדאגה שחש האב? האם זה מפני שהילד מוצא בעולם מקום משלו – בין המלים או בעולם הדמיון – בו הוא חש בנוח? נראה שהילד אינו מבטל עצמו מול כעסו או דאגתו של אביו, אלא נושא אותן בגאווה מסוימת כתו המבדיל ומייחד אותו.
מחולל הממים החינמי מאפשר לבחור דימוי מתוך מאגר תמונות או להוסיף דימוי כרצונכם ולהוסיף לו כיתוב.
הנחו את התלמידים לבחור שורה מן השיר ולעצב (לבד או בזוגות) מם על פיה.
"בצהרים באתי הביתה ואמרתי: זה אני"
מול אב המתייחס לבנו בקשיחות ואף בתוקפנות ממש, שומר הבן על זהותו, על ייחודו ועל זיקתו לעולם הרוחני המופשט שלהשירה.
