התכנית בשיתוף פעולה עם מפמ"ר ספרות

זו אני מדברת

 / 

יודית שחר

השיר "זו אני מדברת" של יודית שחר, מבטא מחאה נגד השיטה הכלכלית היוצרת מעמדות כלכליים וחברתיים. בנוסף עולה בשיר מחאה על כך שאנו משלימים עם המצב, לא נלחמים בו ולא מוחים נגדו, ואף הופכים בעצמנו לחלק מהשיטה. במהלך שיעור זה נתחבר למסר האחרון – לכוח שלנו, ואף החובה, למחות על אי צדק חברתי או אחר.

שתף תמונה
שתף משחק
פתיחה

קראו יחד עם התלמידים את השיר "זו אני מדברת" של יודית שחר. הסבירו לתלמידים כי זהו שיר מחאה, כתבו את המושג על הלוח והסבירו מה משמעותו*.

*שירת מחאה היא שירה בה מביע היוצר מחאה על בעיה מסוימת. הבעיה יכולה להיות חברתית או פוליטית, מקומית או כלל עולמית. דוגמאות לנושאים עליהם נכתבו שירי מחאה: זכויות אזרחיות, שוויון זכויות, עבדות, מלחמות וכיבוש, איכות הסביבה ועוד.

לומדים

דונו עם התלמידים בשאלה:

מה ערכה של פעולת מחאה? האם היא יכולה ליצור שינוי במציאות?

כדי להסביר את משמעותה של שאלה זו, אפשר לתת דוגמאות לפעולות מעשיות שמשנות מציאות: אנשים המקימים בית תמחוי כדי לתת אוכל לאנשים נזקקים ובכך מייצרים פיתרון בפועל לבעיית העוני, מתנדבים באגודות הדואגים לתרומות למשפחות חולי סרטן ומסייעים בכך לחלוקה הוגנת של ממון, ואפילו חברי כנסת הלוחמים כדי לחוקק חוק חדש, יכולים בכך לבטל חוסר צדק (למשל עד שנחקק החוק המחייב בעל עסק לאפשר לקופאיות לשבת, נאלצו הקופאיות לעמוד במשך שעות רבות).
לעומת הדוגמאות המעשיות האלו, פעולת המחאה כוללת רק הבעת עמדה, בדרכים שונות (כתיבה, דיבור, הפגנה...), אולם אין בה עצמה שינוי דבר מה באופן מעשי, אם כן מה הוא הכוח שלה?

 

מבט מקרוב

כדי להבין את משמעותה של המחאה, חלקו לתלמידים את דפי העבודה. ובמקביל הקרינו את שלושת פירטי המקור המצורפים.
בקשו מהתלמידים לענות בזוגות על השאלות בדף.

מדברים

דונו במליאה לגבי כל כרזה: על מה מוחים המפרסמים? למי מופנית המחאה? יתכן שלחלק מהכרזות יש כמה נמענים. למשל, בכרזה של מחאת הספרנים, המחאה מופנית אל הממשלה, אך יחד עם זה, המטרה היא להעלות את מודעות ציבור הקוראים לנושא ולגייס תמיכה רחבה במחאה.
המשותף לכל המחאות הוא בכך שהן מעלות בעיה לסדר היום הציבורי. השותפות של הציבור במחאה והעיסוק בבעיה ברמה ציבורית מעניקים למחאה כוח, וכך לעיתים קרובות מחאות משפיעות על מקבלי ההחלטות השונים ומובילות לפיתרון.

ערך מוסף

שאלו את התלמידים:
-   מה אתם עושים כשאתם נתקלים בחוסר צדק
- האם אתם מתערבים ומביעים דעה?
- האם אתם נשארים לעמוד בצד?
-האם זכור לכם מקרה בו רציתם להביע מחאה? ספרו על כך .

ישו את משמעותן של המחאה והאמירה שלנו, לא לחשוב שהמחאה שלי היא קטנה מדי ובמילא לא תשנה כלום, אלא להאמין שבכוחנו לעשות ולשנות!
*אם יש דוגמה למחאה שהופיע לאחרונה באמצעי התקשורת, ניתן לציין אותה ואת השפעתה.

יוצרים

לסיכום השיעור הפנו את התלמידים ליצירת סטיקר או כרזה בנושא משמעותה של מחאה וכוחה. בשלב ראשון בקשו מהילדים לבחור סלוגן או משפט מרכזי המעביר את המסר, כמו: "אני ואתה נשנה אתהעולם!"; "המחאה – זכותנו וחובתנו!"; "מחאה – צעקה הראויה!" ועוד.
אפשר להמליץ לילדים ליצור את היצירה באתר canva  (נדרשת הרשמה). בתחתית העמוד הראשון ישנה אפשרות לבחור את סוג היצירה המתאים (פוסטר, פלייר או אחר). העבודה ב - canva   מאפשרת עיצוב בקלות יחסית כאשר ניתן לבחור: רקעים, צורות, תמונות וכמובן להוסיף טקסטים בעברית.

לאחר שהיצירות מוכנות, ניתן לערוך תערוכה קטנה ולהתייחס ליצירות, לעיצובים ולסלוגנים.

להרחבה

אפשר לסיים עם השיר: אני ואתה נשנה את העולם

אם נותר זמן דונו בקצרה בשאלה אחת לגבי השיר:

·       מדוע הכותב בחר דווקא בדמויות אני ואתה?

המסר בכך הוא לא לחכות שמישהו אחר יעשה, לא צריך להיות מישהו מיוחד בשביל לשנות דברים, כל אחד מאיתנו צריך ויכול לשנות.

כוחן של פעולות מחאה הוא במסה של האנשים, כאשר כל כך הרבה אנשים אומרים/מוחים/כועסים, אזי האחראים לבעיה כבר לא יכולים להתעלם. אך נזכור שהציבור הגדול והמשמעותי הזה מורכב בעצם מאוסף של "אני ואתה" ומחייב כל אחד מאיתנו לפעולה.

 

לקריאה נוספת

לקריאה נוספת על שירת מחאה תוכלו לקרוא במאמרה של טליה טאובר.

התמונה המופיעה בתחילת המערך היא של הפגנה של הפנתרים השחורים משנת 1971."הפנתרים השחורים" היתה תנועת מחאה חברתית שפעלה בשנות ה- 70, שחבריה מחו על קיפוח על רקע עדתי. לקריאה נוספת על תנועת "הפנתרים השחורים" ראו באתר מט"ח.

הצצה לאוצרות הספרייה הלאומית