נשוב לכרזות שבהן עסקנו בראשית השיעור ונשאל – האם כעת, לאחר שקראנו את השיר "ברושים" על שתי גרסאותיו, אתם מבינים אחרת את תפקיד הברוש בכרזות? האם אתם רואים "נרות אילן" באחת הכרזות? היכן? (בכרזה לזכר חיים ויצמן הנר ממוקם בשורה אחת עם הברושים).
נשאל – אם כן, מדוע נבחר הברוש לשמש סמל לאבלות ולמוות? מדוע הוא מתאים יותר מעצים אחרים? נעמוד על כך שבשירו של גורי ישנה הנגדה בין הברוש לבין האדם, כמעין הנגדה בין המוות לבין החיים. נחשוב על תכונותיו הטבעיות של הברוש וכיצד הן מנוגדות לאדם:
- הברוש הוא ירוק-עד ולא עוברים עליו תהליכי צמיחה וקמילה כמו אצל האדם;
- צבעו הכהה של הברוש מסמל אבלות;
- הברוש מזכיר בצורתו נר;
- מכיוון שהברוש ארוך ודק, הוא מחבר בצמרתו בין שמיים לארץ;
- ענפיו ופירותיו של הברוש קשים ויבשים. האצטרובלים, פירותיו של הברוש, אינם אכילים, אין הוא מזין את האדם.
"האדם עץ השדה"
נשאל – לדעתכם, האם הברוש רק שונה מן האדם? לא, מכיוון שאם היה רק שונה מן האדם, לא היה ניתן לדמות אותו לצל אנושי. להעמקה בדמיון בין הברוש ובין האדם נשמיע לתלמידים את השיר של נתן זך "כי האדם עץ השדה" בביצועה של נורית גלרון.
נשאל – לפי השיר, מה הדומה בין האדם לעץ?
• האדם, כמו העץ, "שואף למעלה" – גדל וצומח מבחינה פיזית ונפשית.
• האדם, כמו העץ, זקוק למים כדי לחיות.
• גם את האדם, כמו את העץ,אפשר "לגדוע".
• האדם, כמו העץ, מחובר מאוד לאדמה.
• נוכל להוסיף שמכל העצים,הברוש דומה במיוחד לאדם גם בצורתו החיצונית: גבוה, צר, ניצב במאוזן, ואילו עצים אחרים עשויים להיות רחבים או נמוכים יותר.
נסכם בכך שהשימוש במטפורת הברוש מעניין במיוחד דווקא מכיוון שהברוש יכול להידמות מצד אחד, לצילו של האדם, ומצד אחר, לנר זיכרון. חיבורים לא-שגרתיים אלו מאפשרים לנו להסתכל מחדש גם על תהליך האבל האנושי וכיצד אנו החיים מבקשים "למרוד" בשרירותיות המציאות שמבדילה בין החי ובין המת, וליצור מעין "צינור" ביניים שמחבר בין שמיים לארץ ומופקד על שלומם של המתים.
נקיים פעילות יוצרת: נזמין את התלמידים ליצור מטפורה / דימוי חדש משלהם כאשר הם עצמם נושא המשפט. בחלק הראשון הם בוחרים חפץ /חי / צומח להידמות לו, ובחלק השני משליכים תכונה של הבחירה על עצמם, בפורמט הבא: אני _________ - (הסבר): _______________
דוגמא: אני אבטיח - קשה לדעת מבחוץ מה מצבי מבפנים
אני גויאבה - אוהבים אותי או שונאים אותי
.svg)
