הספרייה הלאומית מזמינה תלמידות ותלמידים בכיתות ז-יב לפתוח חלונות למרחבים חדשים, לשאוב השראה מחלונות מיוחדים מאוספי הספרייה, להשתתף בסדנת כתיבה, לכתוב שיר או סיפור קצר ולזכות בפרסים
מה זה אומר לכתוב על חלון? יש לך רעיון אבל אין לך מושג איך מתחילים? מה כדאי לכתוב, שיר או סיפור?
מוזמנות ומוזמנים לשבת בחלון הזום ולהשתתף בסדנת כתיבה מקוונת שתכניס אתכם לעניינים ותצייד אתכם ואתכן בכלים ומחשבות לכתיבת החיבור לתחרות, ולכתיבה בכלל.
מנחת הסדנה:
שהם סמיט, סופרת הכותבת למבוגרים ולילדים,
כלת פרסי לאה גולדברג, ביאליק ועוד.
אירוע הסיום של תחרות הכתיבה לנוער של הספרייה הלאומית מיועד למגישי היצירות לתחרות, לתלמידות ותלמידים, מורות ומורים. היצירות הזוכות יאויירו ע"י המאיירת רחלי שלו.
חלונות פתוחים וחלונות סגורים; חלונות המשקיפים על נוף וחלונות המשקיפים... על חלון!; חלונות ראווה וחלונות במחשב ובטלפון. חלונות של בניינים, של מכוניות, של מטוסים. אפשר לשבת בחלון ולהתגעגע, לסגור את החלון ולהפנות עורף לעולם.
נצלו את חלון ההזדמנויות ותוכלו לשאוב השראה לכתיבה מחלונות מיוחדים שאיתרנו בשבילכם באוספי הספרייה הלאומית. תוכלו להשתתף באחת מסדנאות הכתיבה שתצייד אתכם בכלים משופרים שיחדדו את נקודת התצפית הייחודית שלכם.
מה מגישים?
אנו מזמינים אתכם לכתוב סיפור קצר (עד 500 מילים) או שיר שבהם לחלון יש תפקיד מפתח.
פתיחת תחרות הכתיבה: יום ראשון, כ"ב טבת, 26/12/21
תאריך אחרון להגשת יצירות: יום חמישי, י"א שבט, 13/1/22
לחצו והציצו בחלונות שאיתרנו בשבילכם באוספי הספרייה. שימו לב לפרטים שעושים את היצירה וחשבו על פרטים ייחודיים שיעשירו את היצירה שלכם ויהפכו אותה לחלון הצצה קטן אל אישיותכם.
כל חלון, פתוח או סגור, מספר סיפור. אלו פרטים בתצלום רומזים לנו על זהות המצולמים? מה מספרים לנו התאריך והמקום שבו צולמו האם ובנה? ומה לא נדע לעולם?
גם לספרייה הלאומית יש חלונות. חלקם אינם חלונות רגילים אלא יצירת אמנות, ויטראז' – זכוכית צבעונית – עצומת ממדים המדהימה את פני את הנכנסים למבואת הספרייה. חלון הויטראז' הוא מקרה 'חלוני' מיוחד במינו. הוא מכניס אל תוך המבנה את אור השמש, אבל במקום להכניס את העולם אל המבנה הוא מציע למתבונן עולם משלו.
את הויטראז' שהתקנתו הושלמה בשנת 1984 יצר האמן מרדכי ארדון ונושאו הוא "חזון אחרית הימים". החזון, חזונו של הנביא ישעיהו, מתאר את השתקמותה של ירושלים מהמלחמות והפיכתה לעיר שלום. הספרייה שבה מכונסים אוצרות רוח מהעולם כולו, היא למעשה ביטוי של החזון – חלון לעולם הרחב. כדי להמחיש את הרעיון בחר ארדון לכתוב את הפסוק "לכו ונעלה אל הר ה'" בשפות שונות. האם תוכלו לזהות אותן?
"וגופך לי מבט וחלון וראי" כתבה לאה גולדברג. האם גם אתם מרגישים כי גוף, שלנו או של הזולת עשוי להיות חלון (המראה לנו דברים בחושך?) מה הוא משקף? את הנפש השוכנת בו את הנפש הנוגעת בו? את הקשר בין שניים שהם – ולו לרגע - אחד?
את השיר סליחות כתבה לאה גולדברג הצעירה, אולי בעקבות רומן קצר עם סטודנט הודי שלמד איתה באוניברסיטה בבון שבגרמניה. השיר נתפרסם לראשונה בשנת 1938 בשבועון 'טורים'. במקור הוא כולל בתים נוספים.
הזמרת והיוצרת יהודית רביץ שרה את השיר לראשונה בפסטיבל הזמר בשנת 1977
לשבת בחלון ולהסתרק? היו זמנים שבהם התנהגות כזו נחשבה לפתיינית ואפילו למופקרת. ומי שישבה כך בחלון הסתכנה בכך שאנשים (הבריות) ירכלו עליה. שירכלו! אומר הבחור המאוהב בה, שיגידו מה שמתחשק להם! בעיני היא טהורה! אבל איפה היא? איפה רחלה שלי? אם היא תאחר לדייט שלנו אני מת, על מקום!
אדם, משורר, מתבונן ומהרהר: ביונה העומדת על אדן חלונו, בחלון שממול, בשמים שלמעלה ובארץ שלמטה, בילדים ובמבוגרים, בחזקים ובחלשים. האם עמידה בחלון מקרבת אותנו אל העולם או מרחיקה אותנו? מי מביט בנו בעת שאנו מביטים באחרים? האם לעומד בחלון יש השפעה על העולם? האם חלון הוא מקום מוגן ובטוח?
אברהם חלפי (1906-1980) היה משורר ושחקן תיאטרון. נודע במיוחד בתפקיד שאותו גילם במשך שנים רבות: האישון ששמו עוץ לי גוץ לי במחזהו של שלונסקי. לחלפי היה קשר מיוחד עם אריק איינשטיין. הוא היה מיודד עם אביו ושימש כסנדק בברית של אריק התינוק.
חלונות אטומים עומדים בדרכם של מבטים. הם מונעים מהעומדים בחוץ להתבונן אל תוך הבית ומהנמצאים בפנים, לראות מה מתרחש בחוץ, בעולם. ודווקא מפני שהם מתעקשים לעמוד בדרכנו, חלונות שנאטמו גורמים לנו להסתקרן, למצוא פרצה, להציץ, או פשוט לדאות על כנפי הדמיון. חלונות אטומים הם כמו עיניים עצומות.
עומדים להם תשעה אנשים ברחוב תל אביבי, מול חלון ראווה של מגדנייה (קונדיטוריה) ומתבוננים בעוגת ענק. האם גם הם חושדים שזו אינה עוגה אמיתית? ומה בעצם מנסים למכור כאן? עוגות או חזון? האם אלה חורים או כתמים על דגל ישראל שמימין לעוגה? מה חושב לעצמו בנימין זאב הרצל הנעוץ בראשה? האם הוא מרוצה ביום זה? ומה רואה זה שכבר התפתה והכניס רגל אחת להיכל העוגות? יום גדול, פרטים קטנים, אנושיים.
ילד בחלון. הוא מתבונן ברחוב, בכביש, במכונית, בכלב, בזבוב המטייל לו על השמשה. הילד לא משועמם בכ-לל, לא בודד בכ-לל, בעצם, הוא קצת בודד, בעצם, הוא בודד מאוד ומשועמם מאוד, וחסר מנוחה, ממש כמו הזבוב. הזמן לא עובר והבדידות מכבידה. כל כך קשה לחכות!
-01-01.svg)
תחרות הכתיבה של הספרייה הלאומית היא הזדמנות לגילוי ההנאה שבכתיבה ובעולם הדמיון והיצירה לצד הזדמנות לזכות בפרסים ובהערכה. התחרות נותנת לתלמידים ותלמידות מקום להשמיע את קולם הייחודי. מומלץ לחשוב על על המרחב, הזמן האוירה המתואמים לכתיבה יצירתית.
פתיחה
הקרינו את התצלום של ה 'חלונות אטומים' מאוסף הספרייה הלאומית.
• איזו הרגשה עולה בהם למראה החלונות האטומים?
• האם התצלום מעורר עצבות או שמחה?
• האם החלונות מעוררים סקרנות?
• מי נוהג לצפות מהחלון החוצה?
• מי זוכר מה נשקף מחלונו?
פותחים חלון
אילן חלונות אנחנו מכירים?
• חלונות קונקרטיים: של בתים, חנויות, כלי רכב וכו'
• חלונות מושגיים: חלון הזדמנויות,חלונות לנפש (עיניים)
• ואלו מצבים? פתוחים, סגורים,ממוסכים.
חלון אינו רק אביזר קונקרטי אלא גם מושג רחב. החלון מייצג את נקודת המבט הייחודית של כל אחד מאיתנו.
הקדישו זמן להתבוננות ולהשראה בדימויים מאוצרות הספרייה. אפשרו תחילת כתיבה אישית בכיתה ועודדו את התלמידים והתלמידות להשתתף בסדנאות הכתיבה.
.webp)
התחרות מיודעת לתלמידות ותלמידים בכיתות ז-יב
יש להגיש שירים או סיפורים קצרים (עד 500 מילים)
היצירות צריכות להתייחס לנושא חלונות ולמשימת הכתיבה
חבר השופטים והשופטות מורכב מצוות הספרייה הלאומית ומאנשי חינוך ותרבות
תאריך אחרון להגשת היצירות: י"א בשבט, 13/01/22
