הפרסומת לקמח עוגה של אסם עוצבה על ידי אוטו וליש, שהיצירה המפורסמת ביותר שלו היא עיצוב מגילת העצמאות. בנוסף עיצב וליש מטבעות, מדליות, בולים וכרזות רבות גם לגופים כמו קק"ל וגם לחברות מסחריות כמו אסם.

הפנייה לנשים בפרסומת משקפת את הסדר החברתי הנפוץ בתקופה ההיא - שנות ה-50 וה-60: האישה כעקרת הבית וכמופקדת על מלאכת הבישול והאפייה. האישה מופקדת גם על האווירה בבית, על הרגעים החגיגיים והמשפחתיים. בפרסומת בא לידי ביטוי גם ערך היצירה והאפייה הביתיות, על פני רכישת מוצרי מזון מוכנים, שהחלו להיות נפוצים.

בדומה לפרסומות אמריקאיות מאותה עת, האישה מטופחת ולבושה היטב בצורה שפחות מתאימה לפעילות של אפייה במטבח ויותר למסלול דוגמנות.

לצורך קידום המכירות של מוצריה, ניצלה חברת אסם את פורים המתקרב: בקהילות יהודיות רבות התקבל המנהג לאכול בפורים מאפה בצק מתוק שמסמל את ההצלה מגזירת המן.

בשנת 1912 קבע  ועד הלשון העברית (הגלגול הקודם של האקדמיה ללשון עברית) שהחלופה העברית לשם הגרמני-יידי "האמן טאשען", כיסוני המן, תהיה אוזני המן.

פורים שמח לאופות וגם לאופים!

- למי פונה הפרסומת? מהו קהל היעד שלה?

- הביטו בטקסט ובתמונות הנלוות. אילו ערכים הפרסומת מקדמת? באילו אמצעים?

- אילו עוד מוצרים נמכרים בפרסומת מלבד קמח עוגה אסם?

- איך הפרסומת משתמשת בחג הפורים כדי לקדם מכירות? האם אסטרטגיה כזאת קיימת גם היום? מצאו דוגמאות

- מה ישראלי בפרסומת? אילו השפעות תרבותיות ניכרות מחו"ל?

- מה דעתכם על השימוש בתמונתה של האישה? האם היא מכבדת? האם היא רלוונטית? השוו לפרסומות בנות זמננו

השפה של הפרסומת, הביטויים שהיא מכילה והפנייה המגדרית מתאימים לתקופה בה היא נכתבה.

עצבו פרסומת חדשה למוצר! נסחו אותה בעברית של ימינו והתאימו לקהל היעד שתבחרו.

בשיעורי תרבות יהודית-ישראלית, בנושא: פורים; מנהגים ומורשת קהילות

בשיעורי תקשורת, בנושא: פרסום

בשיעורי תנ"ך, בנושא: חוק וחברה

בשיעורי אזרחות, בנושא: זכויות האדם והאזרח

עוד מאותו נושא: