השנים 1924-1881 מוכרות כתקופת העלייה הראשונה והעלייה השנייה. עשרות אלפי יהודים חדורי להט ציוני עזבו במהלכן את מזרח אירופה ואת רוסיה והגיעו לארץ ישראל.

ואולם הסיפור הגדול לא היה ארץ ישראל, אלא דווקא אמריקה. בשנים אלו ממש בחרו 2.5 מיליון יהודים(!) לעזוב את ביתם עם משפחותיהם וטפם ולנוע לעבר החלום האמריקאי: "בעלי מלאכות שעבר זמנן, סוציאליסטים משולהבים, רעיות מבולבלות, קנאי דת, כנרים וירטואוזים, קצבים נבערים, משרבטי שירה, רצענים, סטודנטים, לופטמענטשן, ומעל לכל המון גדול של יהודים מן השורה, המוני העם [...] כל אלה החלו להתכונן למסע."

ארצות הברית טמנה בחובה הבטחות רבות: שוויון זכויות, חירות דתית, ניידוּת חברתית, אפשרות להשתלב בחברה הכללית ללא צורך להסתיר או לבטל את הזהות היהודית וכמובן- זהב שמתגלגל ברחובות.

אלא שהמציאות הייתה קשה ואפרורית בהרבה. רוב היהודים התרכזו באזור לואֶר איסט סייד בניו יורק, גרו בדירות קטנטנות ברחובות צפופים ועבדו מסביב לשעון במלאכות קטנות ובעבודות כפיים מכל סוג על מנת להתפרנס. רבים נאלצו לעבוד גם בשבתות ובחגים, ועובדים שהתמרמרו על תנאי העבודה הוחלפו באחרים.

אט-אט החלו היהודים להתבסס ולשפר את רמת החיים שלהם. במקצועות מסוימים הם רכשו מעמד של ממש, למשל בענפי הרפואה, הקולנוע, התכשיטנות ובעיקר- הטקסטיל. "ליווייס", "ראלף לורן" ו"קלווין קליין" הם רק דוגמאות אחדות למותגי הלבשה מובילים שייסדו מהגרים יהודים בארצות הברית.

מתוך סדנאות היֶזע ותנאי המגורים הקשים עלתה ופרחה תרבות יהודית-אמריקנית ייחודית. מאות בתי כנסת של כלל הזרמים, אגודות סיוע וערבוּת הדדית, עיתונים, מפעלי תרבות ואנשי הגות לאין-מספר העסיקו את עצמם ללא הרף בשאלות של זהות יהודית בעולם החדש, היחס לציונות ולארץ ישראל, היחס למסורת ולשמירת המצוות, החיבור בין ערכים יהודיים לתרבות האמריקנית, מקומן וכוחן של הקהילה והמשפחה וסוגיית עתידו של העם היהודי.

מלבד הצלתם הפיזית של המהגרים לאמריקה מכיליון יהדות אירופה, וחוץ מהמעורבות האדירה בהוליווד, תרומתה של יהדות ארצות הברית כבר יותר מ-130 שנה היא בהעמדת דגם אלטרנטיבי לחיים יהודיים. האם אנחנו בישראל יודעים להיענות לו?