שני רגעים

זה היה הלילה שלפני מסיבת הבת מצווה שלי, שתכננתי מגיל 9, וכל כך השקעתי בה... ואז התחילו הידיעות על התקיפה הראשונה מצד איראן, כשכולם חשבו שאנחנו עומדים למות ובסוף כלום לא פגע... אני זוכרת שלא יכולתי להירדם. לא הפסקתי לבכות. אמא שלי הכינה לי הפתעה 3 מגשים של קאפקייקס עם התמונה שלי מדף אכיל, ואני זוכרת אותה אומרת לי "אני לא מסוגלת להמשיך לאפות" כל-כך פחדתי שהרגע שלי ייהרס, או שחס וחלילה יקרה לי או לחברים שלי משהו.

בבוקר של ה7.10 הייתי אמורה ללכת ללונה פארק עם הכיתה החדשה שלי, וממש פחדתי שלא אצליח לקום בבוקר. לא התעוררתי מהאזעקה, והתעוררתי רק ב-10. הסתכלתי במחשב על השעה ורצתי לאמא שלי ואמרתי לה "אמא למה לא הערת אותי!!!" היא אמרה לי "היא לי שבי, אין לונה פארק היום..."