דיבייט

דיבייט הוא דיון מובנה, לפעמים תחרותי, סביב שאלה או טענה שנויה במחלוקת שבו תלמידים מציגים טיעונים בעד ונגד, מגיבים זה על דברי זה ומְתרגלים הצגת עמדה באופן מנומק ומכבד בתנאים שוויוניים מבחינת משך הדיבור והסֵדר שלו.

1. בחרו שאלה או טענה מרכזית (טענה היא קביעה או עמדה כלפי נושא במציאות) שבנוגע אליה ניתן לנסח לפחות שתי עמדות מנוגדות, סבירות וברורות באופן כזה שלאף אחד משני הצדדים אין יתרון ברור. 
2. הציגו את כללי המשחק: הסבירו לתלמידים את מטרת הדיבייט, את מבנהו, את כללי השיח (דיבור לפי תור, הקשבה, כבוד) ואת חשיבות העבודה הקבוצתית בגיבוש הטיעונים (טיעון הוא אוסף של נימוקים והצדקות שנועדו לשכנע בטענה כלשהי).
3. חלקו את הכיתה לשתי קבוצות עיקריות: בעד ונגד. מספר הקבוצות אמור להיות כמספר העמדות, כך שבמקרה הצורך ניתן ליצור יותר קבוצות.
4. הקצו זמן מובנה של 10–30 דקות לגיבוש הטיעונים. בקשו מהקבוצות לנסח עמדות ונימוקים שונים לטובתן. אפשר לתת את נושא הדיון מראש, כך שהתלמידים יספיקו לחשוב עליו לפני השיעור.
5. קבעו מבנה ולוחות זמנים: הגדירו מראש את סדר הדוברים ואת המֶשך של כל שלב ואכפו אותו בעזרת טיימר. בסיבוב הראשון כל צד מקבל משך זמן נתון להצגת טיעוניו, וכל צד מתבקש לתעד את טיעוני הצד האחר. נהוג לאפשר סיבוב שני אחרי זמן הכנה נוסף לתגובות, כלומר לטיעוני נגד החושפים את הכשלים או את החולשות בטיעונים שהציג הצד האחר ואינם טיעונים חדשים לטובת העמדה המיוצגת. אפשר להוסיף שלב שלישי לְסיכומים שבהם כל צד מציג בקצרה את הטיעון הטוב ביותר שלו.
6. נהלו את הדיבייט: הנחו את הדיון, העניקו רשות דיבור ושמרו על כללי השיח לאורך הפעילות.
7. סיימו בסיכום וברפלקציה: הזמינו את התלמידים להתייחס למה שלמדו, לטיעונים ששכנעו אותם ולאופן התנהלות הדיון.

• פיתוח יכולת עמידה ודיבור לפני קהל והצגת טיעונים בהירים ותמציתיים. עבור המורה זוהי הזדמנות להנחות את התלמידים בכללי אצבע מועילים לדיבור בציבור: שפת גוף, הגייה, שמירה על קשר עין, מיקוד וכו'.
• פיתוח חשיבה ביקורתית ויכולת טיעון.
• תרגול ניסוח עמדה והצדקתה בעזרת נימוקים ודוגמאות.
• פיתוח יכולות של הקשבה לעמדות שונות ושל התמודדות עם מורכבות.
• חיזוק תרבות דיון מכבדת בכיתה.

• דיבייט מתאים בעיקר לתלמידי חטיבה ותיכון.
• השיטה יעילה במיוחד בלימוד סוגיות ערכיות, אזרחיות או חברתיות. ניתן להשתמש בה כמעט בכל מקצועות הלימוד בתחומי הרוח והחברה.
• השיטה מתאימה כפעילות שיא לאחר לימוד נושא או טקסט.
• השיטה טובה לניהול דיון כאשר רוב השיקולים סביב טענה מוּכרים לתלמידים, והם אינם צריכים לערוך מחקר או להעמיק בלמידה כדי להבין את הסוגיה.

• בדיבייט יש חשיבות להצגת הטיעונים על ידי הדוברים, לכן ניתן ורצוי לארגן דוכן נואמים ולאפשר לדוברים להציג את הטיעונים בעמידה כאשר השומעים יושבים מולם. 
• כדי שהדיבייט יאפשר התנסות רבת־משמעות, חשוב שהמורה יכיר את המושגים טענה, טיעון, טיעון נגד וכשל, שהם אבני הבניין של הדיבייט, ויַקנה אותם לתלמידים.
• חשוב ששאלת הדיבייט תנוסח בדיוק ובבירור ותאפשר שני צדדים שְוֵוי משקל מבחינת זמינות הטיעונים וסבירותם. אם ישנם הרבה יותר טיעונים זמינים וסבירים לטובת אחת העמדות, ההוגנות מופרת.
• יש להקצות לכל קבוצה די והותר זמן לגיבוש הטיעונים, אך כדאי להגביל אותו; היכולת "לייצר" טיעונים בתוך זמן קצר היא חלק מהמרכיב התחרותי בדיבייט.
• חשוב מאוד להקפיד על כללי שיח ברורים ומוצהרים מראש כדי לאפשר כללי משחק הוגנים.
• אפשר לחשוב על דרך לביטוי הערכה או לחלוקת נקודות שתשמש מרכיב משחקי־תחרותי בדיבייט. אפשר למנות "שופטים" או להעמיד את הסוגיה להצבעה של כלל הכיתה לאחר הדיון. 
• נדרשת נוכחות פעילה של המורה כמנחה וכמי שמקפיד על הזמנים.