אלונה מספרת לתום שהכתיבה הייתה חלק חשוב בתהליך ההחלמה הרגשית שלה לאחר מות אחיה. בסוף הספר תום מאמץ את הרעיון וכותב. גם הסופרת עצמה סיפרה בריאיון כי התחילה לכתוב ספרים כחלק מתהליך תרפויטי שעברה לאחר מות בתה.

אנו מציעים להעביר תרגיל כתיבה טיפולי בכיתה:

1. אִמרו לתלמידים שכלמה שנכתב במהלך התרגיל הוא אישי, ושהתרגול אינו כולל שיתוף
2. בקשו מכל תלמיד לכתוב בקצרה על קושי שיש לו בחיים או על משהו שהוא מתמודד איתו. באפשרותו לכתוב משפט אחד ואפילו מילה יחידה. התלמיד כבר ידע למה הכוונה.
3. על כל תלמיד לכתוב כלדבר שעולה לו לראש, לא משנה מה, גם אם זה המשפט ״אין לי מה לכתוב״, במשך שלוש דקות רצופות ובלי להרים את העט מהדף.
4. אם יש תלמיד שמתקשה במשימה החופשית, אפשר להציע לו משימה ממוקדת:  לכתוב מכתב לגורם שאחראי לָאי-נוחותשלו. הגורם יכול להיות אדם אחר, לחץ סביבתי או חברתי ואפילו הוא-עצמו.
   במחצית הראשונה של המכתב עליו לפרט את רגשותיו השליליים, למשל כעסים, חששות או מתח, ולהסביר מה בדיוק גורם לרגשות אלו. הוא רשאי להפנות אצבע מאשימה.
   במחצית השנייה של המכתב עליו להביע רגשות חיוביים יותר, כלומר להראות את הצדדים הטובים שבזכותם הוא יכול להתמודד עם המצוקה, להסביר לנמען איך אפשר לפתור אותה ולהציע משהו שהוא יוכל לעשות בעצמו כדי להקל עליו את הנטל.
5. בקשו מהתלמידים להכניס את הדף למעטפה, לסגור אותה ולמסור  אותה למורה. היא תשמור את המעטפות בקופסה בארון שלה או במקום מוגן אחר.
6. הדריכו את התלמידים לחזור אל הכתוב לאחר כמה ימים ולבחון אם משהו השתנה בנוגע לבעיה שהעלו בפתיחת הפעילות.

‍