הספר מתאר את קורותיו של הנער עמרם אלפסי בן ה-14, את סיפורה של משפחתו ואת קורותיו מילדותו עד הימלטותו ממרוקו ועלייתו למדינת ישראל.
בטרם נאזין לסיפור, נתבונן באלבום התמונות המשפחתי. מהאלבום הזה נוכל לקבל רושם ראשוני על חיי היהודים במרוקו במחצית הראשונה של המאה ה-20, ולהבין את הרקע לסיפורו של עמרם.
הציגו את האלבום בפני התלמידים.
פתיחה
האזנו לסיפורו של עמרם. דמותו של עמרם היא בדיונית, אך מבוססת על מאורעות ומקומות אמיתיים.
בחזרה לאלבום: נחזור לאלבום התמונות שהתבוננו בו לפני הקריאה. כעת יש לנו תובנות חדשות רבות על כל אחת מן התמונות, ויש לנו מידע ורקע על משמעות המקומות והמאורעות שראינו באלבום בחייהם שליהודי מרוקו.
תוספות מידע על התמונות:
בחזרה לסיפורו של עמרם
נעלה את השאלה:
חִשבו מהי האהבה המפעמת בנער עמרם ושמלווה את הספר. הביאו סימוכין מן הסיפור.
כמובן שאפשר להציע שהאהבה שבה מסתיים הספר – האהבה ללילי, ניצולת השואה, היא האהבה שאליה מתייחס שם הספר. סיפור אהבה זה מבטא חיבור בין הכאב של שתי תפוצות שונות ורחוקות שחשו זרות זו לזו. גם בארץ, במשך עשרות שנים (ובמידה מועטה גם היום) היה ניכור בין עולי מדינות אירופה לעולי צפון אפריקה, ובעיקר תחושת זלזול שחשו העולים מצפון אפריקה ושאר ארצות המזרח מצד האשכנזים הוותיקים יותר ששלטו במוסדות המדינה. הסיפור מסתיים בנימה אופטימית ומאפשר לנו לקוות שהחיבור בין הנער והנערה מסמל חיבור כללי בתוך החברה הישראלית.
אהבה נוספת שאליה מתייחס שם הספר – היא האהבה לארץ ישראל שפיעמה בעמרם כבר מצעירותו, וגרמה לו להתעמת עם אביו ועם משפחתו, לעזוב אותם בגיל צעיר ולהגיע לארץ ישראל לבדו.