מכשירי כתיבה

רגע של תום
|
אלמוג רוזן
כיתה י', מיתרים ברנקו וייס
,
מיתר
והיה זה הבוקר.
קמתי לפני השמש השקטה.
ומסביבי גבעות צהובות של חיטה ושעורה.
ימים כשעות נטמעו,
ולצידי עמד הבית המוכר,
ובחלון הביטה ילדה תמה.
השמש החמה האירה על נמשיה הרכים.
ריחות קינמון זרמו מן העיניים החומות
ומרחו על שפתיי את טעמי הדבש.
המפלים השחורים, הסלולים
נחו ברוך על חצאית לבנה
והניחו בה מנגינה שקטה.
דרוך ונחוש הייתי לדפוק על דלתה -
ובין רגע השמש נגעה בים.
.png)

.png)