מכשירי כתיבה

"ובחלומו, התעטף בענפי זית והארץ המובטחת הייתה לו לבית".
כך סבתא פתחה בדמעות את הסיפור של אביה, סבא ישראל.
סבא חי ביוון עד תחילת שנות הארבעים של המאה העשרים.
סבא ומשפחתו גרו בעיר יואנינה, באזור שוק התבלינים המפואר שלה.
היה זה גטו יהודי מפואר מבחוץ ומפורר מבפנים.
לציפורים בגטו לא היו כנפיים, כי קול זעקות הנפש סגר שערי שמיים.

מיד אחר סיפורה, סבתא פתחה רדיו והחלה לרקוד במעגלים לצלילי לירה את ריקוד הסירטאקי.
רקעה ברצפה והתחילה לזעוק, "אבא, אבא".
קטעתי את ניגוני הלירה והצעתי לה כוס מים.
סבתא התיישבה, לגמה מכוס הראקי, והחלה לספר לי על היום בו הכל נעצר.

ביום שבו הכל נעצר, ברוח סערה דחפו את סבא ישראל למשאית בהמות עם עוד אלפים - אמידים, גנבים וחסרי כל. המשאית נסעה על סולם ארוך. אבל לא היה זה סולם לגובה. זו הייתה דרך מישורית בנויה ממוטות ברזל חלודים וחורקים. סבתא קראה לזה מסילות.

כשסבא ישראל ירד מהמשאית, עצר ונשא תפילה אילמת, שגם אם יקחו מכל רכושו, חלום אחד על בית יהיה לשמורתו.
כשסבא וחבריו התייצבו בפרשת דרכים, עשו עצמם צולעים כעוף דרוס, במחשבה שפיסת אנושיות קיימת.
אולם זה לא עזר וכל חבריו הפכו אפר. סבא, שהתגנב אל תור החיים לאחר שראה את דודו - ניצל.
שם לא היה לו, הוא היה רק מספר.
182530 היה מספרו של סבא במחנה, ולמפקדת הבלוק בו שכן קראו "ברברה".
תחילה סבתא סיפרה כי ברברה נצצה ביכולתה למתוח את גבול האנושיות הדק שבמחנה.
אולם, אחר שתיקה קצרה ורועמת, סבתא צעקה בחוזקה: פיסת סבון מבחילה! ובתשישות אמרה, אני לא יכולה עוד. הצעתי לכסותה, בעורי התמים, ולהמשיך ולגולל לי את סיפור סבא, ונענתה בחיוב.

ישראל היה בקומה השנייה של אחת ממיטות הקומותיים.
סבתא מספרת שבכל פעם כשניסה, לא יכול היה לעלות, שוב ושוב נזכר בחלום רחוק על בית.
שאלתי אותה אם היא יודעת מנוחה בצל עץ תמר מהי ובדמעות ענתה שלא.

כשנה לאחר שחרור המחנה, סבא חזר ליוון ברכבת.
מסעו של סבא היה כמו חיפוש אחר קופסת שימורים נוצצת כזהב בתוך שדה תירס.
סבא היה בקרון רכבת אטום וצר, ולקול אין עונה, נשבר.
אחר ימים בהם נפשו לא שקטה, הגיע סבא ליואנינה.

ימים לאחר חזרתו ליוון נסע סבא לעיריית יואנינה ללא ידיעת פרט על גורל בני משפחתו.
סבתא מספרת שסבא ישראל היה חוזר כל יום כדי לפגוש את אסתרינה, עלמה מצולקת בעלת עיניים טובות, שיום אחד קנה לה כתר פלסטיק, לעטור מצחה.
זרוע אסתרינה קועקעה במספר "77020".
עוולות המחנה עברו במבטה הנודד, אולם דבר זה לא הפריע לפרפרים להתעופף וליצור הילה מעל ראשה.
אחר כמה חודשי חיזור סבא קידש את סבתא כדת משה וישראל.

סבא מכר סבונים.
למרות ברברה הצוררת והסבון היהודי המפוקפק שלה,
כשמכר סבוניו עשה זאת מכל הלב.
עם הזמן הצליח לגרד את הזוהמה שנשארה עליו מהמחנות מעורו המיוסר.
התחושה כשהיה נותן לכל לקוח סקרן להריח שפע שלם של ריחות, וניל, ורדים ועוד, הייתה לו לניצחון קטן.

היה זה ביום השישי בו הזמנתי את סבתא לשיר הלל, ולקולות הצרצרים לרקע הירח המלא נזכרנו בסבא וסבתא שעם שקיעת החמה בכל יום השישי דמעותיהם הרכות זלגו עד לפתיחת שערי שמיים.
ומהשמיים אל הארץ ירדו מלאכים בסולם החיים, זה היה סולם החיים של סבי.