אִמָּא שֶׁל סָבְתָא שֶׁלִּי הָיְתָה 

רוֹקֶמֶת 

אֶת דַּעֲתָהּ

עַל פִּסַּת בַּד פְּשׁוּטָה

סְתָם אִשָּׁה

יוֹשֶׁבֶת עַל אדֶן חַלּוֹן

וְכוֹתֶבֶת 

אֶת הַלֵּב שֶׁלָּהּ בְּחוּט דַּק

וּמְדֻיָּק

מְשַׂרְטֶטֶת צְעָקָה עֲדִינָה

בֶּפֶּרַח יְפֵהפֶה לְמַפַּת שֻׁלְחָן

אוֹמֶרֶת אֶת כָּל שֶׁלֹּא אָמְרָה 

בִּדְקִירָה שֶׁל מַחַט לְפִסָּה שֶׁל חַיִּים

אִמָּא שֶׁל סָבְתָא שֶׁלִּי 

הָיְתָה רוֹקֶמֶת

אֲנִי הַיּוֹם

כּוֹתֶבֶת וּמַבִּיטָה

אֶל חַלּוֹן חַיֶּיהָ

שֶׁבָּרִקְמָה