השיר "הליכה לקיסריה" הוא האהוב והמוכר ביותר מבין שיריה של חנה סנש. אולי בגלל הלחן של דוד זהבי הוא הפך למזוהה עם ימי זיכרון, אך השיר עצמו הוא שיר התפעמות מהטבע ומהאנושות. נסקור מקורות וטיוטות לשיר מכתבי היד בארכיון חנה סנשונבחן את תוכן השיר עצמו.
שיר זה מזוהה כשיר תפילה חילוני. אומנם הוא פונה לאלוהים, אך באותה מידה הפנייה יכולה להיות לטבע או פשוט ביטוי טבעי של תקוות. השורה החותמת היא רפלקטיבית בכך שהיא מביעה את התקווה שמעשה השיר עצמו, הבעת תקוות בתפילה, לא ייתם. השרשור בין מבעי הטבע למבע האדם יוצר רצף בין תופעת הטבע הכבירה ביותר בעולמנו – הים וגליו – ובין היכולת הרגשית-רוחנית האנושית.
לפני שיצאה למשימת הצניחה שבה נתפסה והוצאה להורג בידי ההונגרים, העתיקה חנה סנש את שיריה הנבחרים למחברת מסודרת ויפה שעל כריכתה רשמה את הכינוי שבו השתמשה במשימתה – הגר. בתחילת המחברת רשמה הקדשה אישית לחברתה.
השמיעו לתלמידים את השיר בביצועה של רמה סמסונוב. בקשו מהם לומר במה השיר עוסק.
"חזרתי מביקור קצר בקיסריה. אמנם פעם שניה. כבר שהיתי שם, התרשמתי מחדש ועוד יותר מלפני זה. האופק הזה, בכל המובנים, כלפי ים, ושדות, עבר ועתיד מרחיב את הלב ומגביר את הרצון לעשות דבר, גדול ויפה. האוירה בקבוצה כמובן הרבה יותר אנטימית וביתית, מלוכדת, כל זה תוצאות התנאים השונים. לפני הצוהרים טילתי בין החרבות; אחרי הצהרים ב"שדות שלנו" וביתר דיוק אשר עתידים להיות שלנו.
כשהסתכלתי על גלי הים, אשר פורצים כלפי החוף בקצף וזעם, איך הם משתתקים להשברם על החוף איך הם נעשים שטחיים חשבתי רגע בלבי: אולי הרעש, ההתלהבות, הקצף שלנו לא שונה מזה. כשרק באים הגלים הם מלאים נוער, מעוף; על החוף הם נשברים ומשחקים עם החול הצהוב, כילדים טובים…"
התנסו בכתיבת שיר בעקבות חוויה חושית ורגשית, בדומה לחנה סנש.
לבדוק את הסימון של הציטוט גם פה
“אֵלִי, אֵלִי
שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם
הַחוֹל וְהַיָּם,
רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם,
בְּרַק הַשָּׁמַיִם,
תְּפִלַּת הָאָדָם.”
כדאי להשתמש ביחידה בעת דיון בכתיבה אוטוביוגראפית אובעת לימוד שירה שיש בה מרכיבים אוטוביוגראפיים גלויים.
