לרגל 100 שנה לפטירתו של פרנץ קפקא, הספרייה הלאומית מציגה תערוכה המשלבת מחברות, כתבי יד ושרבוטים מקוריים מעיזבונו של הסופר, לצד יצירות עכשוויות המפרשות את כתביו. בסדנה נתבונן בתערוכה ונחקור את הסיפורים המוצגים בה, נקיים דיון על המשמעויות של המוצגים שראינו ונתרגל כתיבה שתיתן לנו רובד נוסף של הבנה. בין אם אתם בתחילת דרככם הספרותית או כותבים ותיקים, הסדנה תפתח לכם צוהר אל עולמו המרתק של אחד מענקי הספרות העולמית.
יצירה מוסיקלית בביצוע חי המלווה באנימציה בהשראת הספר הקלאסי ״הזקן והים״ מאת האמינגווי. בחלק הראשון תוצג היצירה, המשקפת מסע תרבותי עשיר שעובר דרך מוסיקה תורכית, מוזיקה קלאסית ומוזיקה מאזרבייג׳אן דרך אלתור וסאונדים מהטבע. היצירה המוזיקלית משולבת עם ציוריה של האומנית, שנוצרו בטכניקת אומנות הקליגרפיה היפנית - מורשת משפחתית מבית סבה. בחלק השני היוצרת תספר על תהליכי היצירה והחשיבה שמאחורי הפרויקט, ותסביר כיצד מביאים לידי ביטוי רעיונות מופשטים באומנות.
טאי צ'י צ'ואן היא אומנות לחימה סינית שפותחה למטרות לחימה מעשית והגנה עצמית. בסדנה נתרגל את תנועות הטאי צ'י ונגלה איך להשתמש בכוח בדרך שונה ומפתיעה. נחקור יחד כיצד תרבויות המזרח הרחוק מבינות את המושגים "חוזק" ו"חולשה". נגלה איך דווקא רכות יכולה להיות מקור לעוצמה, ואיך תנועה איטית ומדויקת יכולה להיות חזקה יותר מכוח גס. הסדנה משלבת תרגול מעשי ושיחה. היא מתאימה לכל הרמות - גם למי שמעולם לא התנסה בטאי צ'י.
הביאו נעליים נוחות ובואו לגלות דרך חדשה להתחבר לגוף ולנפש.
"יעקב מנדל הועבר לאחריות בית הכלא של הבסיס, כדי שישלחו אותו עם המשלוח הבא למחנה ריכוז. כשסימנו לו ללכת אחרי שני החיילים, בהה בהיסוס. הוא לא הבין מה הם רוצים ממנו, אבל למעשה לא חשש כלל. מדוע בעצם שהאיש עם הצווארון המוזהב והקול המחוספס ירצה ברעתו? בעולם הספרים הנשגב שלו לא הייתה מלחמה, לא היו אי-הבנות, אלא רק יֶדע נצחי ורצון ללמוד עוד על מספרים ומילים, על ספרים ושמות."
מנדל של הספרים, הדמות הראשית בסיפור, חי בשביל הספרים, והם מנתקים אותו מהמציאות החברתית והפוליטית שבה הוא חי. כשפורצת מלחמת העולם הראשונה, הוא לא יודע על קיומה וממשיך להתנהל כרגיל. כשהוא שולח תכתובות לכתבי העת, שהפסיקו להופיע, המשטרה החשאית מזמנת אותו לחקירה. אין ספק, המשטרה מעולם לא פגשה במרגל משונה כל כך. האירוניה הזועקת של סצנת החקירה מזמינה אותנו להרהר בדמויות המתוארות בה ולשאול את עצמנו אם אפשר להתנגד לכוח על ידי התעלמות מוחלטת מקיומו, ואם חוסר המוכנות לקבל את הסֵדר הקיים הוא תבוסתנות או עוצמה עילאית?
"עַד מְהֵרָה נִתְאַכְזֵב בָּה הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, עַל אַף כַּוָּנוֹתָיו הַטּוֹבוֹת שֶׁנָּבְעוּ מִתּוֹךְ רִגְשׁוֹת אַהֲבָתוֹ אֵלֶיהָ. הוּא קִבֵּל בִּרְצִינוּת דְּבָרִים שֶׁל מָה בְּכָךְ וְלָכֵן הִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ."
מהומרוס דרך שיר השירים ועד "אנקת גבהים" או המילטון, מערכות יחסים תמיד תוארו ככאלה שהצד האחד הוא בעל השליטה, ואילו הצד השני נעתר ומתמסר. בקבוצת הלימוד נקרא יחד שני טקסטים שמעלים שאלות על יחסי הכוח במערכת הזוגית. נשאל את עצמנו: האם תמיד האישה היא המשתוקקת? כיצד כוחניות באה לידי ביטוי במערכות שונות? מי מחזיק בכוח? כיצד מתבטאת כוחניות בתוך יחסי אהבה? האם כוחניות בתוך יחסי אהבה היא מחויבת המציאות?
"כן, הם מתבלבלים, הם אינם רואים שיש הבדל גדול בין אי-התנגדות לרע והתנגדות לא-אלימה. וברור כשמש שאני לא אומר שתשב לך בסבלנות ותיכנע לאי-צדק. אני מדבר על כוח חזק מאוד שמאפשר לך לעמוד במלוא עוצמתך נגד שיטה זדונית, ואתה, אתה אינך פחדן. אתה מתנגד, אבל אתה מבין שבמובן טקטי וגם מוסרי עדיף להיות לא אלים."
כחלק ממאבקם של השחורים בארצות הברית לשוויון זכויות בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 ניצבו זה מול זה שני מנהיגים שייצגו גישות שונות בנוגע לשאלה כיצד נכון להיאבק למען שוויון זכויות ולשם מה. מרטין לותר קינג דגל במחאה לא אלימה המשתפת גם בעלי ברית לבנים, ואילו מלקולם אקס דגל במיליטנטיות ובבדלנות שחורה. העמדות השונות נבעו לא רק משיקולים טקטיים, אלא גם מעמדות מנוגדות כלפי המדכאים, בעלי הכוח והשררה, וכלפי האפשרות לקיום משותף ושווה איתם. בלימוד נקרא קטעים מתוך ראיונות עם קינג ואקס, מרטין לותר קינג הבן ומלקולם אקס ונעמת בין העמדות שלהם.
"כאילו לא תעדיף גם אתה, סוקראטס, שתהיה הרשות בידך לעשות במדינה את שנראה לך, יותר משלא תהיה לך רשות זו, וכאילו אינך מתקנא בראותך אדם הממית את שטוב בעיניו להמית, או מחרים רכושו או אוסר אותו."
בדיאלוג "גורגיאס" סוקרטס מציג עמדה מסקרנת מאוד בנוגע לשאלה מיהו בעליו של כוח. סוקרטס קושר את האחיזה בכוח לאחיזה בדבר-מה טוב. מרגע שבן שיחו (פולוס) מקבל את הנחת היסוד הזאת, מגיע טיעונו של סוקרטס למחוזות מוזרים: מי שלכאורה בעליו של כוח ועושה מה שנראה לו (מה שבא לו) איננו באמת בעלים של כוח. במילים אחרות, סוקרטס סבור שאדם עלול להבין את רצונותיו שלא כהלכה, ובמצב כזה, כאשר הוא מקדם רצונות שגויים, רצונות שאינם באמת שלו, הוא לא נמצא בעמדת כוח. הדיון יתעסק גם בשאלה על הקשר בין "מה שבא לי" לבין "מה שאני רוצה".
"מי הוא האדם המורד? אדם האומר לאו. אולם, אף שהוא מסרב, אינו מוותר: הריהו גם אדם האומר כן, עם התעוררותו הראשונה"
"האדם המורד" מאת קאמי הוא טקסט פילוסופי בעל איכויות ספרותיות מובהקות. הוא עוסק ברעיון של מרד באילוצי הקיום שהמציאות כופה וחוקר את אופיו של המרד הזה ואת משמעותו הרגשית והקיומית. קאמי מאיר את רגע המעבר בין חולשה נרפית למתח המוביל להתעצמות ולכוח. הטקסט מצליח לדייק את חוויית ההתעצמות האנושית ברובד האישי והחברתי. לימוד הטקסט וניתוחו חיוניים להבנתו, אך מותירים בקוראים ממד מסתורי קמאי שאיננו נחשף עד תום.
"כן, ידידי היקר, אני מקווה להגשים בימי חיי נס מיוחד, אני מקווה לחיות מאומנותי במשך חיי, בלי להתרחק ולו בסנטימטר אחד מעקרונותיי, בלי לשקר אף רגע למצפוני גם בלי לצייר אף פעם תמונה (אפילו) בגדול של היד כדי לגרום הנאה למי שלא יהיה או כדי למכרה."
האם האומנות צריכה לשרת את המדינה? האם המדינה צריכה לתמוך כלכלית באומנים? עד כמה רצוי שהמדינה תתערב בתכנים של יצירות אומנות? שאלות אלו, שנשאלות גם בימינו, מעסיקות אומנים ופוליטיקאים מאז המהפכה הצרפתית. במפגש נבחן את הנושא מבחינה אומנותית ומבחינה פוליטית באמצעות מכתביו של גוסטב קוּרבֶּה, אומן צרפתי בן המאה ה-19, מרדן ופורץ דרך. ממנו נתגלגל לדוגמאות נוספות במאה ה-20, ונבדוק בעזרתן אם הקשר בין האומנות למדינה הוא קשר של מאבקי כוח או של שיתופי פעולה.
"כִּי מִי בַז, לְיוֹם קְטַנּוֹת, וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת-הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל, שִׁבְעָה-אֵלֶּה; עֵינֵי יְהוָה, הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל-הָאָרֶץ"
איך מקימים מחדש מקום שחרב? מאין שואבים את הכוחות לכך? אילו מעשים עלינו לעשות ועל אילו ערכים אנחנו מתבססים? ואיך מתמודדים עם פערים בין החלום למציאות?
במפגש נלמד את סיפור בניית בית המקדש השני בתקופת שיבת ציון. זכריה הנביא מנסה לשכנע את העם לבנות מחדש את המקדש על אף העוני והיחס העוין של עמי הסביבה. זכריה מעלה (בהצלחה) נימוקים לבניית בית מקדש שני ורותם את העם למשימה. בלימוד נראה כיצד התמודדו העולים לפני 2000 שנים עם השאלות שמעסיקות אותנו היום, במערכת מורכבת שדורשת מאיתנו למצוא כוחות גם בזמנים של חולשה.
"במלאות לו ארבע-עשרה, חמש-עשרה, הוא [האדם] רואה בקושי את ההנאות הגדולות המחכות לו ברביית מינו; כבר נער ואינו יודע ממש כיצד לנהוג במשחק שהטבע מלמד מהר כל-כך את בעלי החיים: מתחבא כאילו כלימה היא ליהנות ולהיות עשוי לאושר."
בין בני האדם לבעלי החיים מתקיימת מערכת מורכבת של יחסי כוחות הנובעת מהאופן שבו בני האדם מגדירים את עצמם לעומת בעלי החיים. הטקסט שנקרא – ונכתב בראשית תקופת הנאורות – מציג טיעונים לטובת עדיפותם של בעלי החיים על בני האדם. בלימוד נעסוק במתח שבין עליונות לנחיתות, בין אנושיות לחייתיות ובין טבע לחינוך ונברר מי חזק יותר במערכת היחסים הזאת, מה נחשב חולשה או כוח, ואם הניסיון לשלוט בבעלי חיים נובע מחולשתם או דווקא מצביע על החוזק שלהם.
"וזהו, אפוא, לפי הטענה הרווחת, מוצא הצדקה והוויתה: שרויה היא באמצע בין מה שטוב ביותר, דהיינו – שיעשה אדם עוול בלא שיתן את הדין, ובין מה שרע ביותר, דהיינו - שיסבול אדם עוול, בלא שיהא בידו לנקום נקמתו."
מה היה קורה אילו היה לנו הכוח לעשות ככל העולה על רוחנו מבלי להיתפס ומבלי לפגוע במוניטין החברתי שלנו? האם כל מה שעומד מאחורי מערכת המוסר הוא חולשת היחיד לעומת החברה והצורך לשמור על עצמו מפגיעתם של אחרים? אפלטון מציב את האתגר הזה בספרו "המדינה", והוא לא הראשון ולא האחרון לעשות זאת. בעת דיון על מהותו של המוסר מעלים המשתתפים בדיון המוצג בטקסט את הסיפור המיתולוגי של המלך גיגֶס, בעליה של טבעת שהפכה אותו לרואה ואינו נראה. בסדנה נתעמק באתגר ונחשוב על השלכותיו על הפוליטיקה, על היחסים בין קבוצות שונות ועל תפיסת המציאות שלנו.
"אֲנִי לֹא מַרְגִּישָׁהּ
אֵיךְ שֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת
כְּמוֹ מַצָּב שֶׁל עִלָּפוֹן
אֵין לִי בָּשָׂר
וְאֵין לִי עֲצָמוֹת
וְאֵין לִי כְּלוּם
וְרַק זֶה לְבַד
כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי הֲכִי עֲנִיָּה
וַהֲכִי עֲשִׁירָה
וְזֶה הַשַּׁעַר לְכָל מַצַּב
תּוֹדָעָה, הֶכְרֵחִי, הָחֹפֶשׁ הַהֶכְרֵחִי וַאֲנִי שֶׁיֵּשׁ."
שתיקה של נשים לאורך ההיסטוריה הייתה (אולי) סימן לחולשה ודחקה אותן מהשיח התרבותי. האם כניסתן של נשים אל המרחב התרבותי מחייבת פעולה של כוח ונטילת סמכות? האם החולשה הנשית יכולה לחשוף את עצמה כפעולה אקטיבית שאינה אלימה? ואולי נשים יכולות להציע שפה שאינה מנוכרת לחוויות הגוף הנשי שהודרו מהשיח התרבותי? בלימוד נראה כיצד קריאתה התיאורטית של הלן סיקסו לנשים לבטא את עצמן ואת היותן נשים בכתיבה מצאה ביטוי בתרבות העברית בשירים של משוררות עבריות כדליה רביקוביץ ויונה וולך.
"לא תוכל להשמיע קולך באוזני המתים ולא באוזני החירשים בהיסוגם אחור, ולא תוכל להנחות את העיוורים מתעייתם. תוכל להשמיע קולָך רק באוזני המאמינים באותותינו, שהרי מתמסרים הם. אללה ברא אתכם חסרי אונים, אחַר נתן כוח לאחר החולשה, אחַר נתן חולשה וזִקנה לאחר הכוח. הוא בורא את אשר יחפוץ, והוא היודע והכל-יכול."
סורת (פרק) "בני ביזנטיון" (الروم) מהקוראן, הטקסט הקדוש לאסלאם, עוסקת בחולשתם של בני האדם אל מול כוחו האדיר של האל. היא עושה זאת דרך התבוננות במאבקים בין האימפריה הרומית הביזנטית לאימפריה הפרסית. הסורה מציגה את כוחו של האל, הקובע את גורלם של בני האדם והאימפריות שהם בונים, לצד חולשתם של בני האדם המתקשים להבין את המציאות סביבם. הסורה עוסקת בעיקר בניגוד שבין המונותאיזם לפוליתאיזם. במהלך הקריאה נתוודע למעשיו של אללה בעולם הזה ובעולם הבא ולאופן שבו הוא משליט את כוחו ומדגים אותו.
"ולפתע הבנתי שאהיה מוכרח לירות בפיל בסופו של דבר. האנשים ציפו לכך ממני והייתי מוכרח לעשות זאת; יכולתי לחוש את אלפיים הרצונות שלהם דוחפים אותי קדימה, בלי שאוכל להתנגד."
האם ניתן לשלוט על עם אחר? האם יש מגבלות להפעלת כוח כזו? מהן הדינמיקות של כוח במצבים כאלה? שאלות אלה העסיקו שולטים ונשלטים מאז ראשית ההיסטוריה. נקרא שני טקסטים מן המאה ה-20 המספקים תשובות מאוד שונות - אחד הטוען לטובת הפעלת כוח בלתי מרוסן ושני הטוען שתמיד תהיה מגבלה אינהרנטית על יעילותה של הפעלת כוח כזה.
"בשם שִעבוד אני מכנה את חוסר האונים של האדם למתֵן ולבלום את הריגשות. שכן אדם הכפוף לריגשות אינו שרוי ברשות עצמו אלא ברשות הגורל, ונתון כל כך לשלטונו, שלעתים קרובות, בעודו רואה מה טוב לו יותר, הוא נאלץ ללכת בעקבות הרע יותר."
בספרו ה"אתיקה" מציג שפינוזה שיטה שלמה ומהפכנית שאמורה לענות על כמה מהשאלות הגדולות ביותר בפילוסופיה. הספר עוסק במושגים כמו "אלוהים", "חופש", "תואר", "עצם", "אינסוף" ועוד. הוא עוסק גם בנפש האדם ובהגדרת הרגשות הפועלים בה והיחסים ביניהם, וכל זאת כדי להגיע לתיאור מדויק של דרך החיים הנכונה – חיים של חירות. מקום מיוחד בשיטתו הפילוסופית של שפינוזה שמור למושגי החולשה והכוח, שכן החולשה היחידה של האדם היא הכּניעה לרגשות, ועוצמתו הגדולה של האדם החופשי היא עוצמת השכל לעומת הרגשות. בלימוד נבחן את הפרשנויות האלה לחולשה ולעוצמה בשיטתו של שפינוזה וננסה להבין אם הן עוזרות להבין משהו גם על נפש האדם בן-זמננו.