שווה
לדעת?

הגוף שלנו הוא למעשה “גוף ידע” – מאגר חי של זיכרונות, הרגלים ותחושות, שלרוב אנו נוטים להתעלם ממנו או לקחת אותו כמובן מאליו. דרך פעולות גופניות, מחוות ומילים, נפתחת אפשרות להתבוננות חדשה על  מה שאנחנו יודעים או לא יודעים על עצמנו ועל הגוף שלנו.  המופע "שיעור בתנועה" של הכוריאוגרפית רננה רז משלב תנועה, ריקוד וטקסט, וחוקר לעומק את הקשר שבין תנועת הגוף לבין המחשבה והשפה ובודק את גבולות הידע שלנו עליו ועל העולם.

אנחנו נוטים לחשוב שהאמת עצמה לא משתנה אפילו בזמן שמערערים על עצם המושג "אמת", ואפילו בתקופה של "פוסט אמת", שבה יש מי שכבר לא מייחסים חשיבות לעובדות עצמן. בסדנה נדבר על האבולוציה המפתיעה של המושג "אמת", נבדוק איך אפשר להעריך ידע ואיך אפשר להפריך אותו, נשאל את עצמנו איך הגענו למצב שבו קונספירציות צומחות כמו פטריות אחרי הגשם – וננסה להבין מה אנחנו יכולים לעשות כדי להגן על עצמנו מפני שקרים גם כאשר אנחנו מרגישים שהם ממש נכונים.

‍

הספרייה הלאומית משמרת ידע ומבקשת לסייע גם ביצירתו של ידע חדש. בסדנת הכתיבה נתבונן ונכתוב בהשראת שתי התערוכות המוצגות בספרייה: התערוכה "אל הספריות הפנימיות", העוסקת בתהליך העברת הספרים ממבנה הספרייה הישן לחדש ובמשמעות של הידע שנשמר בין דפי הספרים, והתערוכה "יש פרחים", שמציגה ידע בוטני ותרבותי בנוגע למקומם של הפרחים בהיסטוריה של ישראל בסיפור, בשיר ובאיור. נחקור יחד את הסיפורים המוצגים בשתי התערוכות ונתרגל כתיבה כאמצעי של עיבוד ידע קיים וכאמצעי ליצירת ידע חדש או פרשנות אישית בזיקה אליו.

בפתיחת הספר "מורה נבוכים" טוען הרמב"ם כי האמיתות האלוהיות הוסתרו בתוך משלים כדי להגן על המון העם. במילים אחרות, נטען, ידע הוא כוח שאינו בהכרח מתאים לכולם. אילו אינטרסים עומדים מאחורי הרצון להסתיר מידע מההמון ולחשוף אותו רק בחוגים אקסקלוסיביים? במעגל הלימוד נסקור יחד את שאלת ההסתרה, הרלבנטית מאז ימי קדם ועד ימינו, ונחשוב יחד: האם ראוי להגביל את הגישה לידע? ואם כן – מתי, מפני מי, ובאיזה מחיר?

הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט המליץ לקוראיו ולאנושות בכלל להשליך מעליהם את "אזיקי חוסר הבגרות" ולמצוא את האומץ לחשוב באופן עצמאי. הוא הצביע על הסכנות שבוויתור על החשיבה האישית לטובת "אפוטרופסים" כמו ספרים, רופאים או מדריכים רוחניים. במעגל הלימוד נבדוק האם הטענות של קאנט רלבנטיות גם בימינו, בעידן של שינויים מהירים ואלגוריתמים של בינה מלאכותית המציעים ידע נגיש ומיידי. האם אנחנו צועדים לקראת נאורות חדשה או שמא חוזרים לחוסר בגרות מרצון? מה הערך של המאמץ לחשוב לבד?

המלחמה היא עניין טוטאלי, אשר חודר מטבעו לכל תחומי החיים. האם היא צריכה להיכנס גם לבתי ספר ולהכתיב את סדר היום החינוכי? במעגל הלימוד נקרא את המאמר של פרופ' צבי לם, אשר מזהיר מפני הפיכת החינוך לכלי להכשרת המלחמה הבאה. נשאל יחד: כיצד ניתן ללמד בזמן מלחמה בלי להתעלם ממנה? מה "שווה לדעת" ומה עדיף להשאיר מחוץ לכיתה?

מרקוס אורליוס, קיסר רומא ופילוסוף, תיעד ביומנו האישי תובנות שנועדו לחזק את רוחו מול סערות החיים והשלטון. הגותו הפכה אותו לנציגה הבולט של הפילוסופיה הסטואית, המבקשת לכונן חופש פנימי בתוך מציאות משתנה. במעגל הלימוד נכיר את עקרונות הפילוסופיה הסטואית ונגלה מדוע דווקא הוספת דעת והבנה עמוקה של המציאות עשויות להפחית מכאוב, ולהוסיף לחיינו שלווה ויציבות.

"השבח לטיפשות" נפתח כסאטירה חברתית מושחזת, אך מסתיים במהפך רוחני מפתיע. ארסמוס מרוטרדם מציע בו שהאמונה האמיתית דורשת "שיגעון טוב", כלומר, התנתקות מההיגיון הגשמי לטובת התמסרות לנשגב. במעגל הלימוד נחקור את המשמעות הרוחנית של הטיפשות ונבדוק האם היא מובילה למקומות שהחוכמה אינה יכולה להגיע אליהם. נשווה גם בין התובנות של ארסמוס לקטעים מתורתו של רבי נחמן מברסלב, ונשאל: האם הטיפשות הכרחית בדרך אל האושר?

פרידריך ניטשה, הפילוסוף הגרמני בן המאה ה-19, השתמש בדמותו של המטורף כדי לבשר על מות האל בספרו "המדע העליז". מה הן משמעויותיה העמוקות של הבשורה הזו, שלעיתים קרובות הוצאה מהקשרה? האם האדם המודרני אכן העז לדעת את מה שחשב לידוע? האם הוא הפנים את ההשלכות של מעשיו? במעגל הלימוד נדבר על היכולת האנושית לשאת ידיעה שוברת ומערערת. נבחן את הידיעה לא רק כעובדה פילוסופית, אלא גם כאמצעי שמנתק אותנו מהמוכר ומחייב אותנו למצוא דרכי ריפוי ומשמעות חדשות בעולם שהתרוקן מחסד.

בשנת 1792 טענה הסופרת ופעילת זכויות הנשים מרי וולסטונקראפט כי ה"נחיתות" של נשים אינה גזירת גורל, אלא תוצאה של חינוך המקדש חן וגינונים על פני תבונה ורציונליות. במעגל הלימוד נקרא את כתב ההגנה על זכויות האשה ונברר מה בטענותיה של וולסטונקראפט נותר רלבנטי גם בימינו. נתהה מדוע מקצועות "נשיים" עדיין נתפשים כפחות רציניים – ובייחוד נשאל האם הידע הוא כלי לריפוי חברתי, והאם בכוחו של החינוך לספק בהירות מחשבה לכל אינדיבידואל. נדון גם במתח שבין הנוחות שבבורות לבין המחיר של הידע, ונבדוק האם הדרך אל האושר עוברת בהכרח דרך השכלה.

במונולוג סרקסטי ונוקב שהוא נושא בפני חברי האקדמיה, הקוף פטר האדום מתאר את הדרך שעבר מאז היותו קוף חופשי שחי בטבע ועד שנעשה לאדם תרבותי, שסיגל לעצמו התנהגות אנושית כדי לברוח מהכלוב שבו נכלא. במעגל הלימוד נתהה: האם האנושיות היא אכן פסגת השאיפות או שמא רק כלוב מסוג חדש? נדון במחיר ההשתלבות בחברה, נחשוב על הצלקות שמותיר בנו המעבר מהטבע לתרבות, וננסה לבדוק גם למי ולמה קפקא באמת לועג. האם הידע שרכש הקוף הוא "מרפא" המאפשר לו לחיות כבן חורין או שמא השיעור היחיד הוא שחופש אמיתי אינו אפשרי בתוך גבולות התרבות?

האם ניתן באמת לדעת משהו או להכיר מישהו? ואם כן, מה הם השלבים בדרך לידיעה הזו? דרך סיפור המפגש בין משה לאלוהים בנקרת הצור נהרהר בתהליך של ידיעת האחר כפי שהוא מוצג בפסוקי ספר שמות. נחשוב יחד מה הוא טיבו של תהליך הידיעה וכיצד הוא מתבצע.

במעגל הלימוד נקרא קטעי טקסטים שעוסקים במחיר התודעתי והנפשי שמשלמים אלה שהיו עדים בכוח או בפועל לרוע. נדון בשאלת חשיבותה ומחירה של העדות, נשאל על תגובות ודרכי התמודדות עם הרוע, ונתהה גם על הזיקה שבין התגובה להקשרה.

"הדרשה הקצרה אל מאלונקיפוטה" היא דרשה בודהיסטית שעוסקת בשאלות פילוסופיות על מסע הגאולה. הבודהה מציג בה עמדה מפתיעה: ישנן ידיעות שאינן מועילות לשחרור מהסבל, ואפילו מעכבות אותו. במעגל הלימוד נבדוק האם שאלות על נצחיות העולם או מהות הנפש מקדמות אותנו אל האושר או מהוות רק הסחת דעת מסוכנת. נבחן את הערך של ידיעות מטאפיזיות בהשוואה לידיעות מעשיות ומוסריות. נתהה יחד מה באמת "שווה לדעת" וכיצד ניתן להבחין בין סקרנות אינטלקטואלית לבין הדרך הממשית להפסקת הכאב והצער.

במחנה הריכוז, שבו משלה "ידיעה" אידאולוגית שסיווגה והשמידה מיליונים, הופיע כלב קטן ושמו בובי. בעוד שבני האדם שניהלו את המחנה השתמשו בידע שלהם כדי לשלול את אנושיותם של בני אדם אחרים, האסירים, הכלב ידע מה שהם שכחו. במעגל הלימוד נדון בהגותו של עמנואל לוינס ונשאל: האם ידיעה היא תמיד ידיעה? כיצד ייתכן שהכלב הבין שיש לפניו בני אדם בעוד שהאדם ה"יודע" החמיץ זאת? נתהה על המחיר של ידע שאין בו חמלה, וננסה להבין מדוע, לשיטתו של לוינס, האחריות שלנו כלפי האחר היא המקור האמיתי לאנושיותנו.

פונס, גיבור סיפורו של בורחס, ניחן בזיכרון פנומנלי. כל עלה שראה, כל מילה ששמע, כל רגע שחי – הכול חרוט בזיכרונו בדיוק מושלם. במעגל הלימוד נקרא את הסיפור הקטן והנוגע ללב הזה, ששואל מה המחיר של ידיעת־יתר ומה ערכה של שכחה. ביחד, נפליג להרהר במחוזות השכחה והזיכרון.