"חזן עם הכדור, מוסר לרץ המהיר, ששועט לעבר המלך, והינה הבעיטה ו... גולללללל!"

נשמע מוזר? כשהכדורגל הגיע לארץ, בתחילת המאה ה-20, ההתלהבות הייתה גדולה. כל שטח ריק הפך ל"מגרש", וכדי שהשחקנים יבינו זה את זה, השתמשו במונחים ממשחק השחמט: השוער היה "המלך", וה"רצים" וה"פקידים" הגנו עליו. ההתלהבות רק גברה כאשר הבריטים שהגיעו לארץ שדרגו את המשחק והקימו את התאחדות הכדורגל הארץ ישראלית.

הכדורגל הישראלי, שעשה אז את צעדיו הראשונים, התקדם בזכות צבי נשרי, מורה להתעמלות ב"גימנסיה הרצליה", שהפך את המשחק למה שאנו מכירים היום. צבי היה חלוץ בתחום החינוך הגופני בארץ ישראל. הוא ראה בחינוך לספורט משימה לאומית והקדיש את חייו לכך. כיאה לחסיד "יהדות השרירים" מבית מדרשו של מקס נורדאו, צבי האמין שהספורט הוא אמצעי לשמירה על הבריאות ולהגשמת אידיאלים, כמו משמעת, דבקות במשימה וחוסן לאומי. הוא חשב שאימונים אישיים חשובים לאין שיעור ממשחקים קבוצתיים, אך הבחין כי הכדורגל מתקבל בהתלהבות, ולכן ישב לכתוב את חוקת הכדורגל והמציא שורה של מושגי מפתח ישראליים בתחום הכדורגל המשמשים אותנו עד היום. בחוברת הקטנה שפרסם מופיעים לראשונה בעברית מונחים, כמו "חלוץ", "מגן", "שוער" "בעיטת עונשין" וכמובן "נבדל".

צבי נשרי סלל את הדרך, ולמרות שהכדורגל הישראלי לא רשם המון הצלחות גדולות עד היום, אנחנו – כמו אוהדי הכדורגל – תמיד שומרים על תקווה.

‍

בספריה ישנם עוד דברים מעניינים מתחומי הספורט: