ירושלים, 1838. יהודי העיר מצטופפים בעוני ובדלות בין חומות העיר העתיקה ונסמכים על כספי החלוקה שנשלחים מקהילות יהודיות בחו"ל. בשנה זו נולד בעיר העתיקה יואל משה סלומון, שכבר בצעירותו לא היה מוכן להשלים עם תנאי המחייה בירושלים, ועוד יותר מכך- עם חיים של פרנסה מהצדקה.

כנהוג, יואל משה קיבל חינוך תורני מגיל צעיר. בגיל 21 נסע לליטא ללמוד תורה בישיבותיה המפורסמות. אולם, סלומון לא תכנן להתפרנס מתורתו. באירופה למד עם ידידו מיכל כהן את אמנות דפוס האבן (ליתוגרפיה), ובשנת 1863, בהיותו בן 25 ייסד בירושלים את דפוס סלומון. המוצר הראשון שהודפס בדפוס סלומון היה ה'שושנתא', כרזה בצורת שושנה, ועליה תמונות של אתרים בירושלים. השושנתא היא ההדפס הליתוגרפי הראשון שהודפס בארץ ישראל. לשושנות שהודפסו היה ערך סמלי: הן נשלחו ליהודי הגולה כדרישת שלום מארץ הקודש ושימשו כאמצעי לגיוס תרומות.

סלומון הכיר בחשיבותה של המילה המודפסת ובהשפעתה על הציבור. הוא חבר לשותף שלישי, יחיאל בריל, ויחד הם הוציאו לאור את העיתון העברי הראשון בארץ ישראל- 'הלבנון'. העיתון דיווח על הנעשה בארץ ישראל ובקהילות יהודיות בעולם, והעניק במה לדברי הגות בנוגע לשאלות התקופה.

עם היוזמה הגיעה גם התחרות. הקמת בית הדפוס והוצאת עיתון עוררו התנגדות עזה מצד משפחת ב"ק, בעליו של בית דפוס ירושלמי ותיק. כתגובה הם הדפיסו עיתון מתחרה: 'חבצלת'. יריבות מרה שררה בין העיתונים. הלשנות והשמצות תפסו מקום נכבד בשני העיתונים. בעקבות זאת, סגרו השלטונות העות'מאנים את שניהם.

סגירת עיתון הלבנון לא שמה קץ לפעילות של סלומון. לאחר גלות של שנתיים במצרים, הוא חזר לבית הדפוס לפעול בירושלים אך לאחר שנה וחצי הודיע כי הוא עובר ממילים למעשים:

"כֹּתּוּ עטיכם, סופרים, לאתים... וצאו מעולם ההגיון והדיבור אל עולם הפעולה... הנני עוזב את מלאכת עריכת 'יהודה וירושלים' וימתקו לי רגבי האדמה אשר אשדד מאלפי דברים ונאומים רבים".

‍כך החל המסע של משה סלומון לייסוד פתח תקווה.

יואל משה סלומון נפטר בירושלים בשנת 1912. דפוס סלומון המשיך לפעול עוד עשרות שנים. במהלך מלחמת העצמאות היה זה בית הדפוס היחיד בעיר שהדפיס עיתונים. בשנת 1993 נהרס הבניין בו שכן דפוס סלומון וכך באו לקיצן 130 שנות פעילותו.